עָצֵב אָנֹכִי / מרדכי צבי מאנה
1.
עָצֵב אָנֹכִי, עָצְבִּי אַט יֹאכְלֵנִי,
יָמֹץ לֵחַ חַיַּי, חַיַּי לִי מָרוּ;
עָצֵב אָנֹכִי, עָצְבִּי לֹא יַרְפֵּנִי
יַקְדִּיר אוֹר שִׁמְשִׁי, חַיַּי לִי קָדָרוּ.
2.
עָצֵב אָנֹכִי, וּבְכִלְיוֹתַי לַחַץ,
וּבְלִבִּי מָוֶת, וּבְדָמִי קֹר קָבֶר;
אַךְ עוֹד חַי אָנִי! הֵן אַרְגִּישׁ בִּי מַחַץ,
כִּי חֵץ בִּי עָמֹק וּבְכָל חוּשַׁי שָׁבֶר
3.
עוֹד חַי הִנֵּנִי, כִּי אַרְגִּישׁ לִרְגָעִים,
אֵיךְ עוֹד רִגְשׁוֹתַי יִסְעָרוּ, יִרְתָּחוּ;
אֵיךְ לִבִּי בִּי יִקָּרַע לִקְרָעִים
אֵיךְ זִיקֵי חַיָּתִי אַט, אַט יִדְעָכוּ
4.
עָצֵב אָנֹכִי, וּבָדָד אֶשְׁכֹּנָה
אֵין אָח וָרֵעַ, אַךְ שַׁמָּה וְשֶׁאַיָּה;
אָאֹר כָּל הַיְקוּם, הַתֵּבֵל וּשְׁאוֹנָהּ
וּמְנַחֵם אֶחָד לִי, – עֹמֶק דּוּמִיָּה.
אב, תרמ"ב.