[אלהי קדם מעונה] / ר' אברהם אבן עזרא

אֱלֹהֵי קֶדֶם מְעוֹנָה

יְשׁוֹבֵב יוֹנָה הֶגְלָה

אֲשֶׁר פַּעַם רִאשׁוֹנָה

נֶשֶׁר גָּדוֹל הֶחֱלָהּ

גַם פַּעַם אַחֲרוֹנָה

חֲזִיר יַעַר הִבְהִילָהּ

לֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה

מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ.

בֵּין שְׁפַתַּיִם תַּחַת

הָאֵפֶר נִרְמָסָה

וּבְשׁוּב מַרְאָהּ מָשְׁחָת

לְכָל עַיִן נִמְאָסָה

וּבְעֶבְרֵי פִי פַחַת

לְהִמָּלֵט קֵן עוֹשָׂה

הִיא יָרְדָה לַשַּׁחַת

וְכָל עוֹף רֹאשׁוֹ נָשָׂא

וּמִקּוֹל צִפּוֹר תֵּחַת

וְצָעֲקָה יוֹם נִתְפָּשָׂה

כְּמוֹ נַעֲרָה מְאֹרָשָׂה

אֲשֶׁר אֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ.

רָעָה גָזְרוּ שְׁחָקִים

וְהִנֵּה בָאָה כֻלָּהּ

לְיוֹנַת אֵלֶם רְחוֹקִים

וְסָר מִמֶּנָּה בָּעְלָהּ

וְאוֹיְבֶיהָ שֵׁן חוֹרְקִים

“כּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ”

וְלַיְלָה וָיוֹם חוֹנְקִים

אֶפְרֹחֶיהָ לְמוּלָהּ

הִיא תְקוֹנֵן – וְהֵם מְשַׂחֲקִים

וְאִם תַּגְבִּיהַּ קוֹלָהּ

אֵין אוֹמֵר "הַרְפֵּה לָהּ

כִּי נַפְשָׁהּ מָרָהֿֿלָהּ!"

הֶעָוֹן הוֹשִׁיבָהּ

שׁוֹמֵמָה כְבִישִׁימוֹן

וְקוֹלָהּ כְּאוֹב בִּכְאֵבָהּ

וְקוֹל רוֹדְפָהּ כְּקוֹל הָמוֹן

וַתַּעֲלֶה עַל לְבָבָהּ

יוֹם שִׁבְתָּהּ בָּאַרְמוֹן

נֶחְפָּה בְכֶסֶף וְטוּבָהּ

נָגַע עַד הַר חֶרְמוֹן

אָז בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי בָּהּ

מְלָכִים תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן

וְלָשׁוּב אֶל קֵן קַדְמוֹן

מִי יִתֵּן אֵבֶר לָהּ?

מָרְטוּ כָל שְׁכֵנֶיהָ

כְּנָפֶיהָ בִצְדִיָּה

גַּם יָרְקוּ בְּפָנֶיהָ

וַיָי שָׁם הָיָה

לָמָּה לֹא תְחָנֶּהָ

צוּר, כִּי בְךָ חָסָיָה?

פּוֹדָהּ, אֵיךְ תִּתְּנֶהָ

עַד מוֹתָהּ בַּשִּׁבְיָה?

אִם הִיא כְשִׁפְחָה – קְנֶהָ

וְאִם בַּת הִיא – וָחָיָה

וּזְכֹר נְבוּאַת יְשַׁעְיָה

“הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ?”

וְשׁוֹבְבֶהָ אֶל גְּבוּלָהּ

וְחוֹמַת אֵשׁ תִּהְיֶה לָהּ.