לוגו
למועצת "אחדות-העבודה"
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

הערב נפתחת ישיבת המוֹֹעצה של “אחדּות-העבוֹדה”. הרכּב המוֹעצה: צירי המחוֹזוֹת (הגליל התחתוֹן והעליוֹן, השוֹמרוֹן, העמק, יהוּדה והנגב) והערים, והחברים העוֹבדים בּמוֹסדוֹת המרכּזיים וּממלאים תפקידים אחראיים בּ“אחדוּת-העבוֹדה” וּבהסתדרוּת הכּללית. המוֹעצה הפּעם מיוּחדת לשאלוֹת “חיצוֹניוֹת”, כּלוֹמר, לא לאוֹתן השאלוֹת של העבוֹדה, המשק והמוֹסדוֹת, שאנוּ נתוּנים בּהן יוֹם יוֹם, כּי אם לשאלוֹת היוֹצאוֹת מתוֹך היקף הענינים הללוּ. לבירוּר היחסים והפּעוּלוֹת כּלפּי הכּוֹחוֹת השוֹנים, הפּוֹעלים מחוּצה לציבּוּר הפּוֹעלים בּארץ.

וטוֹב הדבר, שאנוּ מתפּנים סוֹף סוֹף לשעה אחת, בּכדי לשוֹחח וּלברר בּינינוּ את השאלוֹת הללוּ. הטרדוֹת המרוּבּוֹת, טרדוֹת הפּעוּלה המעשׂית, הדוֹאגת להשיב על לחצה וּמחסוֹרה של כּל שעה, אוֹכלוֹת אוֹתנוּ, משעבּדוֹת את כּל הגיגינוּ, ואינן משאירוֹת שעת-מנוּחה כּל-שהיא הדרוּשה בּכדי להרים עין, לסקוֹר את מצבנוּ, לחשב את חשבּוֹנוֹתינוּ, ונחוּץ היה לקחת בּחזקה את השעה הזאת, להתיחד ולִשְעוֹת למצב הכּללי ולהוֹפעוֹת המקיפוֹת אוֹתנוּ.

קוֹמפּלֶכּס השאלוֹת המדיניוֹת שבּארץ, שאלוֹתיה וּמלחמת קיוּמה של האוֹטוֹנוֹמיה העברית, התמדת-החיפּוּשׂים לקשירת יחסי חברים עם המוֹני שכנינוּ העוֹבדים, כּשרוֹן-המעשׂה של התנוּעה הציוֹנית כּיום והגבּרת כּוֹחוֹ של העוֹבד בּתוֹכה, וּמצב הענינים בּתוֹך התנוּעה הציוֹנית הסוֹציאלית לאגפּיה ולזרמיה – אלה הם הענינים אשר בּהם תתרכּז המוֹעצה.

לא בּידי המוֹעצה, כּמוּבן, להמציא ארוּכה, לשאלוֹת הכי-חמוּרוֹת והכי-כּוֹאבוֹת של חיינוּ וּתנוּעתנוּ. אוּלם בּידי מוֹעצה טוֹבה וּמרוּכּזת יכוֹל להימצא הכּוֹח המנַער את הציבּוּר ממצב העמידה ורפיוֹן-הרוּח אשר הוּא נתוּן בּוֹ. הפּסיביוּת השוֹלטת כּיוֹם בּתוֹך ציבּוּרנוּ בּיחס למצבים המדיניים המתרקמים סביבנוּ, בּיחס לכּוֹחוֹת הפּוֹעלים אִתנו ונגדנוּ, פּסיביוּת זוֹ אין להשלים אִתה. היא מַכניעה אוֹתנוּ, מַרדימה את מחשבתנוּ, מחלישה את כּוֹחנוּ, עוֹשׂה אוֹתנוּ בּלתי-מוּכנים לפּעוּלה בּשעה הדרוּשה, וּמבטלת את השפּעתנוּ אפילוּ בּאוֹתם החוּגים אשר קוֹלוֹ של הפּוֹעל חייב גם כּיוֹם להיוֹת נשמע בּקרבּם.

ואם גם אין בּידי המוֹעצה להביא פּתרוֹנוֹת, הרי עצם הבּירוּרים, בּירוּרי-חברים, עצם הצגת השאלוֹת, ישנוֹת וחדשוֹת, עצם ההתרכּזוּת בּהן – יש בּזה משוּם מעשׂה, יש בּזה בּכדי להזיז.

אייר תרפ"ג.


  1. “קוּנטרס”קכ“ו, י”ח בּאייר תרפ"ג, עמוּד 2.  ↩