אַהֲבָה עִבְרִית / אלתר לוין
רַק בִּשְׂפָתִי, שְׂפַת הָעִבְרִים,
אֲדַבֵּר בָּךְ!
כִּי עַל אַרְצִי, תַּחַת שָׁמַי,
אֶשְׁגֶּה בָךְ!
עִבְרִיָּה אַתְּ, כֵּן אַהֲבָתִי,
עִבְרִית הִיא:
לֹא בִשְׂפָתִי, רַק בִּלְשׁוֹנָהּ,
נָשְׁקָה הִיא!..
כִּי כָמוֹנִי, עִבְרִי טָהוֹר,
נִיבָהּ זָךְ:
אַל תִּתְחַמְּקִי כְנַף אַיָּלָה
מֶנִּי כָּךְ!
"וּלְקַחְתֶּם שַׁלְשְׁלוֹת זָהָב,
"מַנְעוּל עָשׂוּי בַשֹׁהַם
"וּקְשַׁרְתֶּם תַּלְתַּלֵי שְׂעָרָהּ
"וּלְבָבָהּ בַּמַּנְעוּל תִּסְגֹּרוּ,
"וַאֲמַרְתֶּם: שְׁבוּיָה, שְׁבוּיָה!
"שְׁבוּיָה אַיָּלָה לַמֶּלֶךְ,
"לְמֶלֶךְ הָאַהֲבָה הַיּוֹקְדָה! – – "