ולמען ירושלים לא אשקוט / אפרים לוצאטו

עַד אָן אֱלֹהִים חַי אֲדוֹן שָׁמַיִם

תַּנְחֶה עֲדַת צִיּוֹן בְּרוּחַ סַעַר?

עַד אָן תְּהִי עִיִּין יְרוּשָׁלַיִם,

הַר בֵּיתְךָ שָׁמֵם לְבָמוֹת יַעַר?

הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע פְּקַח עֵינָיִם,

כִּי דָתְךָ נִאֵץ כְּסִיל וָבַעַר;

הוֹאֵל הֱיֵה מָעוֹז לְבֵית אֶפְרָיִם,

וִידַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשַּׁעַר.

עוּרָה כְּאִיֹש גִּבּוֹר לְחַזֵּק בֶּדֶק,

שִׁית לֵב לְרַעְיָתָךְ, הֲלֹא יָדַעְתָּ

כִּי הִיא כְשׁוֹשַׁנָּה בְבֵין הַחֶדֶק.

נָא כַרְמְךָ תִּפְקֹד אֲֹשֶר נָטַעְתָּ;

אֶל יַעֲקֹב תִּתֵּן אֱמֶת וָצֶדֶק,

חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲֹשֶר נִשְׁבַּעְתָּ.