וְשוּב – אַחַר תְּהוֹם הַדַּעַת –
עֲלֹות רָמוֹת-הָעֲנָוָה,
וְלִקְבוּצַת שִׂיחִים מֻצְנַעַת
לָשִׁיר אֶת שִׁיר הַגַּאֲוָה!
וְלֹא לִזְעֹק שֶׁבִּי נָגַעְתָּ,וְלֹא לִמְהֹל: הָיְתָה בִּי יָד!
לְלֹא תְּרוּעָה, אַתָּה יָדַעְתָּ,
רַק גֵּץ וְלֶהָבָה תֻּצַּת!
הֵן יֵשׁ וְתֶחֱרַד מִגַּעַתנַפְשִׁי בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם,
כִּי תִּשָּׁרֵף בְּשֶׁפַע-לַהַט
כִּי תִּסָּחֵף בְּזֶרֶם-דָּם!
סְחוּט-חִזָּיוֹן אָבוֹא אֵלַיִךְבַּקֵּש כַּדֵּי-הָאַהֲבָה,
וּבְיָדֵךְ וְעַל יָדַיִךְ
עֲלוֹת רָמוֹת הָעֲנָוָה!