אנחנו ושכנינו: הקדמה / דוד בן-גוריון
© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.
ילקוט זה מוקדש לבירור שאלת-גורל טרגית, המכונה בוויכוח הציוני שלא בדיוק בשם “השאלה הערבית”, ומשמעותה האמתית אינה אלא שאלת הגשמת הציונות מבחינת המציאות הערבית.
מציאות זו – מרובים הציונים המתעלמים הימנה, ולא מעטים אלה הנכנעים לה. הגבורה הזולה של הראשונים והתחסדות-המורך של האחרונים זרות אף שתיהן לתנועת הפועלים הארצישראלית.
הסתכלות צלולה, גלוית-עין ואמיצת-לב בנבכי המציאות ותהומותיה; האזנה ערה ואינטואיטיבית לכוחות-התמורה מניעי-העתיד הפועמים בחביון ההיסטוריה המתחדשת בלי הרף – על שתים אלה בנויה המדיניות הציונית של תנועת הפועלים.
אין הפועל העברי מזלזל במציאות הערבית ואין הוא נרתע מפניה. הוא מוצא בה גם אתראה וסכנה וגם תביעה ויעוד. מתוך בטחון בצדקו ואמתו של מפעלו הציוני הגואל והמשחרר הוא ניגש לעם הערבי בלא איפה ואיפה, ביחס של ערכים שווים.
בטורים הבאים יש מעין נסיון לברר גישה זו מה טיבה.
***
אין כאן בירור שיטתי וממצה בשאלה הנידונה, אלא ליקוטי-בירורים שנאמרו או נכתבו במשך חמש-עשרה שנה – מסוף תרע“ה עד תחילת תרצ”א – מתוך נקודות-מוצא שונות ורחוקות לפעמים זו מזו בהיקף השאלה.
מטעם זה סודרו הדברים לא לפי ענייניהם, אלא לפי זמן אמירתם. הוצאה מן הכלל רק רשימה אחת – זכרונות מימי העליה השניה והתנגשותה הראשונה במציאות הערבית, אשר לרגל אפייה המיוחד ניתנה מחוץ לסדר הזמן בסוף הספר.
בילקוט ממין זה קשה להמנע לגמרי מחזרות פה ושם. לגופי הדברים חזרות אלו מיותרות בלי ספק, אך יש אולי טעם כל-שהוא בשמירת מסגרת-הזמן ומסיבת הדברים באמירתם.
בילקוט זה נאספו רק דברי יחיד, ואחריותם על אומרם בלבד.
ב. ג. תל-אביב, יג סיוון, תרצ"א.