אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לְךָ דָּבָר.
– הֲשָׁכַחְתָּ עַרְבֵי הַשֶּׁקֶט, עֵת
הָיִינוּ יוֹשְׁבִים שְׁנֵינוּ
עַל מַדְרֵגוֹת הַבַּיִת, יָדִי
כִּמְעַט נָחָה בְּיָדְךָ,
וְהַָעֵֶרֶב יוֹרֵד בְּטִפּוֹת אוֹר
אַט, אַט,
מִן הַשָּׁמַיִם הַפְּתוּחִים
מְכַסֶּה רֹאשִׁי, כְּתֵפַי, נַפְשִׁי
שַׁלְוָה רַכָּה.
וְאִמָּא שֶׁלִּי חַיָּה
וַאֲנִי יַלְדָּתְךָ, אֱלֹהִים, הַקְּטַנָּה.
הוֹ, אֵיךְ הֶעֱרַמְתָּ עָלַי!
עַכְשָׁו, אֲנִי מֻכְרָחָה לוֹמַר לְךָ דָּבָר
רַע וּמְכֹעָר – –
כְּיֶלֶד נִמְלָט
מִיָּדָיו הַחֲזָקוֹת שֶׁל הַנַּעַר הַגָּדוֹל
שֶׁהִכָּהוּ –
חָבוּט וּמָרוּט וְסָרוּט
וּפָצוּעַ
הוּא מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי עֵץ,
(בְּמֶרְחָק בָּטוּחַ)
דִמְעוֹת לְלֹא מְתִיקוּת יוֹרְדוֹת
מֵעֵינָיו, בָּאוֹת אֶל פִּיו,
נִקְווֹת אֶל לִבּוֹ,
עוֹלוֹת לְלֹא נִחוּמִים אֶל עֵינָיו.
עַכְשָׁו הוּא מֵרִים אֶבֵן כְּבֵדָה
וְזוֹרֵק
אֶל הָעֵבֶר הַהוּא.