"שַׁעַר אֲשֶׁר נִסְגַּר – קוּמָה פְּתַחֵהוּ
וּצְבִי אֲשֶׁר בָּרַח – אֵלַי שְׁלַחֵהוּ!
לְיוֹם בּוֹאֲךָ עָדַי לָלִין בְּבֵין שָׁדָי
שָׁם רֵיחֲךָ הַטּוֹב עָלַי תְּנִיחֵהוּ".
"מַה זֶּה דְּמוּת דּוֹדֵךְ, כַּלָּה יְפֵה‑פִיָּה,
כִּי תֹאמְרִי אֵלַי: שִׁלְחָה וְקָחֵהוּ?
הַהוּא יְפֵה עַיִן אָדֹם וְטוֹב רֹאִי?"
“רֵעִי וְדוֹדִי זֶה – קוּמָה מְשָׁחֵהוּ!”