שִׁירָתִי / חיים נחמן ביאליק

הֲתֵדַע מֵאַיִן נָחַלְתִּי אֶת-שִׁירִי? –

בְּבֵית אָבִי הִשְׁתַּקַּע מְשׁוֹרֵר עֲרִירִי,

צָנוּעַ, מִסְתַּתֵּר, הַנֶּחְבָּא אֶל-כֵּלִים,

מִתְלוֹנֵן בִּנְקִיקִים, שְׁכַן סְדָקִים אֲפֵלִים.

וַיֵּדַע הַמְשׁוֹרֵר רַק פִּזְמוֹן קָבוּעַ,

שִׁיר תָּמִיד יְחִידִי וּבְנֻסָּח יָדוּעַ.

וּמִדֵּי נֶאֱלַם לְבָבִי, וּלְשׁוֹנִי

מִמַּכְאוֹב נֶעְכָּר אֶל-חִכִּי דָבֵקָה,

וּבְכִי עָצוּר מָעוּךְ הִתְאַפֵּק בִּגְרוֹנִי –

וּבָא הוּא בְשִׁירוֹ עַל-נַפְשִׁי הָרֵיקָה.

זֶה הָיָה הַצְּרָצַר מְשׁוֹרֵר הַדַּלּוּת.

בַּעֲשׂוֹת אָבִי חֹל אֶת-שַׁבַּתּוֹ מֵעֹנִי;

מְחֻסָּר הַשֻּׁלְחָן יֵין קִדּוּשׁ גַּם-חַלּוֹת;

הַמְּנוֹרוֹת חֲבוּלוֹת, בִּמְקוֹמָן עֲשֵׁנִים

מְעוּכִים בַּטִּיט נֵרוֹת רָזִים אֲחָדִים

מַרְקִידֵי הַכְּתָלִים; וְשִׁבְעָה יְלָדִים,

כֻּלָּמוֹ רְעֵבִים וּקְצָתָם יְשֵׁנִים,

יָסֹבּוּ הַשֻּׁלְחָן; אִמֵּנוּ עֲגוּמָה

לְקוֹל תִּתָּם שָׁלוֹם לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת;

וּכְאָשֵׁם עַל-חֶטְאוֹ עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ

בּוֹצֵעַ אַבִינוּ בְּשַׂכִּין פְּגוּמָה

עַל-פַּת לֶחֶם שָׁחֹר וּזְנַב דָּג מָלוּחַ –

עוֹדֶנּוּ לוֹעֲסִים וּבְטֶרֶם תִּכָּרֵת

הַפְּרוּסָה הַטְּבוּלָה בְּמֶלַח מִפִּינוּ,

הַפְּרוּסָה הַחֲמוּצָה, הַפְּגוּמָה, הַתְּפֵלָה,

נְעַלְּעֶנָּה בִדְמָעוֹת כַּעֲלוּבִים וּגְזוּלִים,

וּזְמִירוֹת נַעֲנֶה בְקוֹל אַחֲרֵי אָבִינוּ

מִבֶּטֶן הוֹמִיָּה, מִלְּבָבוֹת חֲלוּלִים –

אָז נִטְפַּל הַצְּרָצַר גַּם-הוּא לַמַּקְהֵלָה,

וַיְצַרְצַר בִּזְמִירוֹת מִסְּדַק הָאֲפֵלָה.

בִּהְיוֹת יְמֵי סַגְרִיר וּבְנֶשֶׁף הַלָּיְלָה,

בִּשְׁלֹט בְּבֵית אָבִי דְּמִי קַדְרוּת גְּדוֹלָה,

וַחֲלָלוֹ הַמְדֻכָּא כְּמוֹ הֹזֶה וְדוֹמֵם

וְחוֹלֵם חֲלוֹם עָגוּם בִּכְנַף שִׁקּוּץ שׁוֹמֵם.

זֹה עָקַת הַדַּחֲקוּת, דְּמִי דַלּוּת מְנֻוֶּלֶת,

בִּנְשֹׂא שֶׁבַע נְפָשׁוֹת עַיִן שׁוֹאֶלֶת –

זָוִיּוֹת שׁוֹמֵמוֹת, דִּמְעָה נֶעֱצָרֶת;

עַל-גַּבֵּי הַכִּירָה הֶחָתוּל מְיַלֶּלֶת,

בַּסַּל אֵין פַּת-לֶחֶם, שְׂאוֹר – בַּמִּשְׁאָרֶת,

לַחֲמָם אֵין גַּחֶלֶת, וּגְרִיסִין בַּסִּיר –

אָז הֵצִיץ הַצְּרָצַר מִנִּקְרַת הַקִּיר

וַיְנַסֵּר שִׁירָתוֹ הַיְבֵשָׁה, הָרֵיקָה,

כָּעָשׁ קוֹסְסָה לִבִּי, נִשְׁמָתִּי בּוֹקֵקָה.

לֹא-זָעֲפָה שִׁירָתוֹ, לֹא-נִחֲמָה, בָּכָתָה,

גַּם-קֹב לֹא יָדָעָה – שׁוֹמֵמָה הָיָתָה;

שׁוֹמֵמָה כַמָּוֶת, כַּהֲבֵל חַיֵּי תְפֵלָה,

וַאֲבֵלָה, בְּלִי אַחֲרִית וְתִכְלָה אֲבֵלָה.

וְאֵי מִזֶּה תָבֹא אַנְחָתִי יָדָעְתָּ?

אִמִּי נִתְאַלְמְנָה, בָּנֶיהָ נִתְיַתְּמוּ;

עַד-קָמָה מֵאֶבְלָהּ הַדְּאָגָה קִדְּמַתָּה:

נִסְתַּתְּמוּ כָּל-מְקוֹרֵי פַרְנָסָה, נִסְתַּתְּמוּ.

הִבִּיטָה מִסְּבִיבָהּ: נִתְרוֹקֵן עוֹלָמָהּ,

וְאַלְמֹן וִיתֹם בַּאֲשֶׁר עֵינָהּ נִבָּטָה.

גַּם-קוֹל הָאֻרְלֹגִין כְּמוֹ הֻמַּךְ מֵעָתָּה,

גַּם-כָּתְלֵי הַבַּיִת כְּמוֹ בוֹכִים בִּדְמָמָה,

וּבְזַעַף וּבְחֶמְלָה כָּל-זָוִית הֶחֱרִישָׁה.

"רִבּוֹנוֹ שֶׁל-עוֹלָם! – נֶאֱנְחָה הָאִשָּׁה –

סָמְכֵנִי בַּל-אֶפֹּל, אַלְמָנָה אָנֹכִי;

פַּרְנֶס-נָא אֶפְרֹחַי כְּתוֹלָעִים – מַה-כֹּחִי?"

אָז תּוֹצִיא הַשּׁוּקָה אֶת-חֶלְבָּהּ וְדָמָהּ.

בָּעֶרֶב הִיא שָׁבָה כָּל-עוֹד בָּהּ נְשָׁמָה,

כָּל-פְּרוּטָה הֵבִיאָה נֵאָרָה בַמְּאֵרָה,

רְקוּקָה בְדַם-לִבָּהּ וּטְבוּלָה בִמְרֵרָה,

וּבְשׁוּבָהּ רְצוּצָה כְּכַלְבָּה מֻדָּחָהּ –

עֲדֵי חֲצוֹת הַלַּיְלָה לֹא כִבְּתָה אֶת-נֵרָהּ

וְיָדֶיהָ בַפֻּזְמָק בַּמַּחַט שָׁלָחָה,

וְדוּמָם מִתַּמְצִית מַכְאוֹבָהּ נֶאֱנָחָה.

וּלְכָל-מְנוֹד רֹאשָׁהּ וּלְכָל-תְּנוּעַת יָדָהּ

שַׁלְהֶבֶת הַנֵּר הִזְדַּעֲזָעָה, חָרָדָה,

כְּמוֹ נָדָה לָהּ: צַר-לִי עָלַיִךְ, אֻמְלָלָה!

חֲבָל עַל לֵב אֵם אֲשֶׁר-יִמַּק בִּקְצָפָה,

עַל-חֹם הֶבֶל פִּיךְ שֶׁיִּנָּדֵף בִּקְלָלָה.

וּבְשָׁכְבָהּ – זְמַן רַב תַּחַת גּוּפָהּ הָרָפֶה

נֶאֶנְחָה, נֶאֶנְקָה מִטָּתָהּ הַפְּרוּקָה,

כְּמוֹ חִשְּׁבָה הִתְמוֹטֵט מִנֵּטֶל הַמְּצוּקָה –

וּלְחִישָׁה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע בַּאֲנָחוֹת טְרוּפָה

זְמַן רַב עוֹד הִגִּיעָה אֵלַי עַל-מִשְׁכָּבִי.

שָׁמַעְתִּי כָל-שֵׁבֶר כָּל-פֶּרֶק מִגּוּפָהּ,

וַיְהִי כַּעֲקִיצַת עַקְרַבִּים לִלְבָבִי.

בַּשַּׁחַר עִם-קְרִיאַת הַגֶּבֶר הִיא קָמָה,

בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת עוֹסֶקֶת בִּדְמָמָה.

מֵחֶדְרִי הָאָפֵל, מִתּוֹךְ הָעֲרִיסָה,

בְּעַד הַפֶּתַח רָאִיתִי אֶת-גּוּפָהּ הַקָּלוּשׁ,

לְאוֹר נֵר דַּל תִּכַּף עַל-גַּבֵּי הָעִסָּה

וְיָדָהּ הַדַּקָּה שָׁם תָּלוּשׁ וְתָלוּשׁ.

יִתְנוֹדֵד הַסַּפְסָל תַּחַת הָעֲרֵבָה –

וּלְחִישָׁה חֲרִישִׁית וַאֲנָחָה חֲרֵבָה

עַל כָּל-טְבִיעַת יָד, עַל כָּל-לִישָׁה וְלִישָׁה,

נֶעֱקֶרֶת וּבָאָה מִן-הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי:

"רִבּוֹנוֹ שֶׁל-עוֹלָם, חַזְּקֵנִי וְסָמְכֵנִי!

מַה-כֹּחִי, מָה חַיָּי? וַאֲנִי בִלְתִּי אִם-אִשָּׁה."

וּלְבָבִי לִי אוֹמֵר וְיוֹדֵעַ הִנֵּנִי,

כִּי-נָטְפָה לַבָּצֵק גַּם דִּמְעַת עֵינֶיהָ.

וּבְחַלְּקָהּ פַּת שַׁחֲרִית חַמָּה לִילָדֶיהָ

מִמַּאֲפֵה בְצֵקָהּ, מִלֶּחֶם דִּמְעָתָהּ –

וָאֲעַלַּע, וַתָּבֹא בַעֲצָמַי אַנְחָתָהּ.

תרס"א.