חָלָל נָפַלְתָּ, בֶּן בֶּרֶכְיָה, הוֹי חָלָל!
חַיִּים הִשְׁאַרְתָּ אַחֲרֶיךָ לַלְּאֹם;
הֲרִימוֹתוֹ מִבֹּץ בּוֹ טָבַע צָלַל –
וּבָדָד בַּקֶּבֶר הָלְאָה תַחֲלֹם!
אִתְּךָ, הָהּ, נָפַל הָרֹאֶה-אִתָּךְ!יוֹם יָבֹא יְקֻיַּם חֲזוֹנְךָ הַחֲלוֹם:
“אוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח!..”
שְׁכַב נָא, בֶּן-בֶּרֶכְיָה, עֲדֵי יָבֹא יוֹם!