אלף לילה ולילה: פתיחה / יוסף יואל ריבלין

בְּשֵׁם אֱלֹהִים הָרַחֲמָן וְהָרָחוּם    🔗

הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, וְהַתְּפִלָּה וְהַשָּׁלוֹם עַל אֲדוֹן הַשְּׁלִיחִים, נְשִׂיאֵנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ מֻחַמָּד, וְעַל בֵּיתוֹ, תְּפִלָּה וְשָׁלוֹם תָּמִיד עַד לְיוֹם הַדִּין. וְאוּלָם אַחֲרֵי זֶה, הֲרֵי מַה שֶּׁאֵרַע לַקַּדְמוֹנִים מָשָׁל וּמוּסָר הוּא לָאַחֲרוֹנִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אָדָם מַה שֶׁהִגִּיעַ לְזוּלָתוֹ וְיִקַּח מוּסָר, וִיעַיֵּין בְּסִפּוּרֵי הָאֻמּוֹת שֶׁעָבְרוּ, וּבָטְלוּ מִן הָעוֹלָם וּמַה שֶּׁקָּרָה לָהֶם וְיַעֲשֶׂה סְיָג לְעַצְמוֹ וְיַעֲצֹר בְּרוּחוֹ. יִשְׁתַּבַּח זֶה שֶׁעָשָׂה סִפּוּרֵי הַקַּדְמוֹנִים מָשָׁל וּמוּסָר לְדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים וּמֵהַמּוּסָר הַזֶּה הֵם הַסִּפּוּרִים הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם אֶלֶף לַיְלָה וָלָיְלָה, וּמַה שֶּׁיֵּשׁ בָּהֶם מִן הַמֻּפְלָא וְהַמָּשָׁל.