© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
בכל יום רץ בני הבכור אל מגרש רחוק בשביל לטפּס על עץ-תות אשר שם ולקטוף עלים – מאכל לתולעי משי שבקופסת-נעליים בביתנו.
מביצים-נקודות בוקעים התולעים, כל אחד עורק-חיים קטנטן, דק ומתפּתל. ותיאָבון לו, והוא מתחיל לכרסם את העלים הרעננים. וכל מה שהוא הולך וגדל, תאבונו גדל אתו, ועל בני לרוץ פּעמיים ביום למלא את פיותיהם של דו-תריסר התולעים, כי רק עלי-תות יאכלו, ומחוסר זה מזונם האחד – ימותו. הם משמינים ומאריכים, וארכן שבהם נקרא בפי הילדים “מר לאנגר”, ואם נקבה היא – “גברת לאנגר”. אומרים הילדים (אני סומך עליהם), כי בעלי הפּסים השחורים זכרים הם, וכלילי-הלובן – נקבות. אחרי ימים של אכילה, הם מטפּסים לצדה של הקופסה, ומתחילים לארוג בריר שבפיהם מין פקעת או קור של חוטי-משי, איש איש מסביב לעצמו, והפּקעת נרקמת לנרתיק קטן, צהבהב או ורדרד, מעוגל בקצותיו ומשוקע באמצעיתו, דומה בצורתו לאגוז-בטנה. היא הגולמית. נח-לו התולע בנרתיקו כעשרים יום, ושינויים כבירים נעשים בו בסתר. לבסוף הוא בוקע מן הנרתיק – על ידי דפיקה בראשו, וכנראה, גם בעזרת איזה נוזל פולח הנפרש ממנו – בצלם פרפר, עדין, לבן-כנפים וחרד: שתי נוצות-אזניים לו ומקור קטן, המשווים לו פנים של ינשוף זערור, וגופו נאד-קטיפה מארך ולבן. הילדים, הבודקים את הגולמיות הורדרדות מדי בוקר, עליצות תסעירם: “יצאו פּרפּרים!”.
אך חצי-רגע הפּרפּר נח, כאילו להריח את עולמו החדש. מיד הוא מתחיל לפרכס בכנפיו ולרמוש. לעוף אינו יכול – עבה גופו מכפי כוח-כנפיו, אך פרכוס-הכנפים מסייע לו ברמישה. בקצות-רגליו ישנן צפּרנים זעירות, ואם אתה שם אותו על אצבעך, הוא נאחז בצפּרניו, דמות צפּור קטנה, ומפרפּר בכנפיו.
בקופסה, הפּרפּרים המפרכסים מתחילים לבקש זה את זה. עוורים הם מעט, וכמו אָדם בלתי בקי בהלכותיהם, אין הם מכירים בין זכר לנקבה. שנים נלחצים יחד, ומטים זנבותיהם זה לזה בחצי-עיגול. בקצה הזנב יש מעין פּי-טבעת, ובו עוקץ קטן, שחור. בעוקץ הזה הם יעודים לחדור אל רחם הנקבה, ולתת לה בעדו את עודף ליח-החיים המעיק להם. אבל מצא זכר – זכר. הם מתפתלים מעט יחד ונפרדים מתוך אכזבה. לבסוף מצא אחד מהם נקבה, והוא דבק בה מתוך חרדת-גוף ופרפּור כנפים מורמות, ראש אצל ראש, גו אצל גו. הוא נשאר קשור אליה יום שלם, כשכנפי שניהם רוטטות ברגש. בא עוד אחד, גברתן בעל כנפים עזות ומטפחות בחזקה. הוא כבר נטפּל אל הרבה זכרים שבקופסה וסטה מאליהם. בנפתוליו, נמחקה אבקת-הלובן שעל כנפיו, ומתגלים בהן עורקים חומים. עכשו הוא מוצא נקבה שבקרבתו, והיא תפוסה. מנסה הוא לדחוק את צרו ממקומו, אך אינו מצליח. לבסוף הוא מתיאש, פּורש הצדה, מוריד כנפיו ונח. הנקבה מרחיקה מעל עצמה את בן-זוגה המוצלח, ועתה הוא כולו מדולדל וחצי-מת. היא לוחצת עשרות פּעמים בשתי רגליה האחוריות את צדי בטנה, ועם כל לחיצה יוצאת מקצה-זנבה נקודת-ביצה, כעדשה קטנה וצהובה. היא היתה מוסיפה ללדת, אילולי בא אותו גברתן חצוף, אשר חיכה לתורו, ונזדקק לה. תגרשנו – תתחיל שוב במלאכת הטלת הביצים.
בדרגת-התולע, הם אוכלים בזוללות. בדרגת-הפּרפּר, אין להם בעולמם אלא תשוקת האהבה בלבד. והפּרפּר-הנקבה – לה גם משרת בניית-עתידות. מאות ביצים תלד. לבסוף, כמו הזכרים, תחלשנה ותתיבשנה כנפיה, וגופה לאט לאט ייבש ויכלה. אין מוות פּתאומי להם, כי אם צמיקה אטית מתוך נמנום.
© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.