יַעֲלַת חֵן מִמְּעוֹנָהּ רָחֲקָה,
אוֹהֲבָהּ כּוֹעֵס – וְלָמָּה צָחֲקָה?
צָחֲקָה עַל בַּת אֱדוֹם וּבְנוֹת עֲרָב
הַמְּבַקְשׁוֹת לַחֲשֹׁק דּוֹד חָשְׁקָה!
הֵן פְּרָאִים הֵם – וְאֵיךְ יִדְמוּ אֱלַי
יַעֲלָה עַל הַצְּבִי הִתְרַפְּקָה?
אֵי נְבוּאָה, אֵי מְנוֹרָה, אֵי אֲרוֹן
הַבְּרִית, אֵי הַשְּׁכִינָה דָּבְקָה?
אַל, מְשַׂנְאַי, אַל תְּכַבּוּ אַהֲבָה,
כִּי תְכַבּוּהָ – וְהִיא אֵשׁ נִשְּׁקָה!