הֲדוּקוֹת שְׁפָתַי, אַךְ עֵינַי עוֹמְמוֹת

בְּאוֹרָן הַקָּדוּם, הַתָּמוּהַ…

גְּשִׁי הֲלוֹם, הָרְקוּמָה בְחֶזְיוֹן הַדְּמָמוֹת,

וְקִרְאִי בִלִבִּי כִבְסֵפֶר פָּתוּחַ

הֵרוֹמִי כְמֵאָז מֵעַל גַּב הַנּוֹפִים

וְכָמוֹנִי טִבְלִי בְתוֹךְ תְּכֵלֶת הַנֹּעַר –

אָז תָּבִינִי לְשׁוֹן וִדּוּיַי הַזּוֹלְפִים,

שֶׁפִּגְעֵי הָעִתִּים לֹא הִצְלִיחוּ לִדְלֹחַ.

אַל תָּצִיצִי בַזְּמָן, כִּי מַבְלִיחַ הַנֵּר

וְנוֹצֵץ בַּשֵׂעָר הַדָּלִיל כְּבָר הַכֶּסֶף.

הַרְוִינִי עֶרְגָּתֵךְ הַבְּתוּלִית כְּמֵי קֶסֶם,

וְנִגּוּן יֵשׁוּתֵךְ הַלּוֹחֵשׁ-וְדַק-בֶּשֶׂם

יִסְתַּנֵּן בְּדָמִי הַמְסֹעָר וִישַׁכֵּר

בְּיֵינוֹ הֶחָרִיף כַּחֲרוּז שֶׁל בּוֹדְלֵר!