זֶמֶר לְפוּרִים / מרדכי צבי מאנה
(לסעודת פורים אשר עשה לנו רענו משה מיימון)
לֵיל שִׁמֻּרִים
הוּא לֵיל פּוּרִים,
לֵיל שִׁמֻּרִים לָנוּ:
בּוֹ נַבִּיעַ,
בּוֹ נַשְׁמִיעַ,
אֵת אֲשֶׁר קָרָנוּ.
אֲשֶׁר עָשָׂה
בֶּן הַמְּדָתָא
לַאֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ,
וַעֲדָתֵהוּ,
פֹּה כָמוֹהוּ,
יֹאבוּ לַשְּׁמִידֵנוּ!
אַךְ אֵל יֶשַׁע
יִרְעַץ רֶשַׁע,
יַשְׁמִיד חִישׁ עַוְלָתָה!
וּלְעֵינֵינוּ,
כָּל אוֹיְבֵינוּ,
אַחֲרִיתָם נִכְרָתָה!
אוֹר צַחְצָחוֹת,
גִּיל וּשְׂמָחוֹת,
אָז יוֹפִיעַ לָנוּ!
אָז נַבִּיעַ,
אָז נַשְׁמִיעַ,
אֵת אֲשֶׁר קָרָנוּ!
אָז אֶל יַיִן,
נִשָּׂא עַיִן,
יַיִן יָשָׁן חָזָק.
פֹּה יוֹפִיעַ,
בַּגָּבִיעַ,
מַרְאֵהוּ כַּבָּזָק!
גַּם מַשְׁמַנִּים,
וּמַעֲדַנִּים,
לָנוּ פֹּה עָרָכוּ!
אִכְלוּ, רֵעִים,
תְּמִימֵי דֵעִים,
אִכְלוּ נָא וּשְׂמָחוּ!
פורים, תרמ“ג, פ”ב.