(כ“א כסליו תרמ”ג)

אֵלֶּה דִּבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר הָאַחֲרֹנִים:

חֲמִשִׁים וּשְׁתַּים שָׁנָה לִי תִּמָּלֶאנָה

וּכְבָר אָחוּשׁ כִּי הַזִּקְנָה עָלַי קֹפֶצֶת;

כֹּחִי יִיבַשׁ, לֵחִי יָנוּס, עֵינַי תִּכְהֶינָה,

וַעֲנָנָה כַּעוֹפֶרֶת עַל רוּחִי רֹבֶצֶת.

מִי אַת, הָעֲנָנָה, אִם לֹא צֵל כַּנְפֵי הַמָּוֶת?!

הִנָּן מַשִּיקוֹת, הִנֵּהוּ קָרֵב לָגֶשֶׁת…

הָרָקֶב בַּעֲצָמָי – מֵרוּחוֹ הַנּשֶׁבֶת;

הִנֵּהוּ כּוֹנֵן חִצָּיו וּמשֵׁךְ הַקֶּשֶת.

קַשׁ נִדָּף קַשְׁתֶּךָ! חַרְבְּךָ הַמִּתְהַפֶּכֶת

לֹא תַּפִּיל עָלַי אֵימָתָה, לֹא תַּפְחִידֵנִי;

נָכוֹן אֲנֹכִי, מַר מוֹתִי, נָכוֹן לָלֶכֶת

אִם הַיּוֹם אוֹ אַחֲרֵי מָתַי עוֹד תּוֹעִידֵנִי.

חֻקִּי הִשְׁלַמְתִּי; כָּתַבְתִּי מַעֲלוֹת הָרוּחַ

וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי אַחַי בַּסֵּפֶר,

וּמַה מִנִּי יַהֲלֹךְ אִם גַּם יוֹמִי יָפוּחַ,

אִם יֻכַּת בֵּית-חָמְרִי וִיהִי עָפָר וָאֵפֶר?!

יֻכַּת-נָא בֵּית-חָמְרִי, יִרְקַב וִיהִי לָרֶפֶשׁ –

אֲנִי בִּצְרוֹר עָלִים אֵלֶה אֶת נַפְשִׁי צַרְתִּי,

(וּצְרוֹר הֶעָלִים כִּצְרוֹר הַחַיִּים לַנֶּפֶשׁ!)

וּמִכִּלָּיוֹן וּנְשִׁיָה אוֹתָה שָׁמָרְתִּי.

כַּלֵּה עוֹרִי וּבְשָׂרִי, מַר מָוֶת, כַּלֵּנִי,

הֲדִקֵּנִי לֶעָפָר, רַקְעֵנִי לַצֶּמַח

(אַתָּה הַיּוֹצֵר וַאֲנִי הַחֹמֶר הִנֵּנִי!) –

אֶת נַפְשִׁי הַנִּשְׁאָרָה מִסִּפְרִי לֹא תֶמַח.

רַבִּים לֹחֲמִים לִי יָשִׂישׂוּ כִּי אֶמְצָא קֶבֶר

וִינִדּוּנִי גַּם אָז וּבְקִבְרִי יַדּוּ אֶבֶן,

וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי כִּי יִמָּצֵא גֶּבֶר

יֵרָא נַפְשִׁי הַשְּׁפוּכָה פֹּה וַהֲגִיגַי יֶבֶן.

יָבִין הֲגִיגִי, יִצְרֵהוּ אַף יִפְעָלַנוּ

וּבְשָׂר יַעַל וָעוֹר יִקְרַם עַל הָרוּחַ,

וּלְעַמִּי כִּי יֵצֵא אָז שֶׁמֶץ טוֹב מִמֶּנוּ

אֶשְׁכַּב אֶרְקַב לָבֶטַח וּבְקִבְרִי אָנוּחַ.