אַבָּא שָׁב מִן הַיָּרִיד,

קָנָה לִי רֵעַ וִידִיד;

וַאֲמַרְתֶּם: מִי וָמִי? –

גְּדִי בֶּן-עִזִּים, גָּד-גְּדִי!

גִּדְיִי קָטֹן, גִּדְיִי רַךְ

וּמִשֶּׁלֶג עוֹרוֹ צַח,

בָּא וַיִּתֵּן עֵינָיו בִּי –

גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי!

גֵּר הַגְּדִי, מִמֶּרְחָק בָּא.

בָּא מֵאוֹפִיר אוֹ מִשְּׁבָא,

גֵּר וְקָטֹן, וַאֲנִי

מַה אֶרְחָמְךָ, גָּד-גְּדִי!

בֹּאָה נִכְרֹת שְׁנֵינוּ בְּרִית,

אַתָּה תִּהְיֶה לִי עָמִית.

גְּשָׁה וּשְׁקָה-לִי, לֹק אֶת-פִּי,

גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי.

רֶגַע קַל מִמְּךָ לֹא אֵשְׂטְ,

אִתִּי תֹּאכַל, אִתִּי תֵּשְׁתְּ,

מֶחֱצָה לְךָ וּמֶחֱצָה לִי –

גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי.

וּבְצֵאתֵנוּ אֶל הַגָּיְא

נִרְקֹד יַחַד – כֹּה לֶחָי!

עַל הֶהָרִים קַל כִּצְבִי

גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי.

וּבְהַגִּיעַ לִי הָעֵת

קְרֹא מִסֵּפֶר אָלֶף-בֵּית,

מִי הַקּוֹרֵא אִתִּי, מִי? –

גַּדִּי גִדְיִי, גָּד-גְּדִי.

וּבַלַּיְלָה עֵת אֶשְׁקֹט,

וְאִישָׁנָה, מִי יִשְׁקֹד

תַּחַת עַרְשִׂי וְיִשְׁמֹר-לִי

עַד הַבֹּקֶר? גָּד גְּדִי!

פַּעַם אַחַת וַאֲנִי

הֱקִיצוֹתִי – אֵין הַגְּדִי!

“אִמָּא, אִמָּא!” “מַה-לְּךָ, בְּנִי?”

“הֵיכָן גַּדִּי? אֵי הַגְּדִי?”

"גַּדִּי אַךְ הַבֹּקֶר אוֹר

הָלַךְ לוֹ אֶל הַר הַמּוֹר.

אַל-נָא תִּבְכֶּה לוֹ, בְּנֵי!

לַמּוֹעֵד יָשׁוּב הַגְּדִי.

שׁוֹב יָשׁוּב עָמוּס כָּל-טוֹב,

פְּרִי וּמִגְדָנוֹת לָרֹב!

צִמּוּקִים מְלֹא הַדְּלִי

יָבִיא שַׁי לְךָ הַגְּדִי.

גַּם יָשִׂיחַ נִפְלָאוֹת

עַל הָרִים וְעַל גְּבָעוֹת,

עַל שְׁדוֹת חֶמֶד, אַרְצוֹת צְבִי

יְסַפֵּר לְךָ הַגְּדִי."

וּמֵאָז אֲיַחֵל דֹּם –

הֲיָשׁוּב הַגְּדִי הֲלֹם?

אַנְשֵׁי חֶסֶד, אִמְרוּ לִי:

אֵימָתַי יָשׁוּב הַגְּדִי?