[לכבוד ידידו יוסף] / יהודה אבן גיאת

רַעֲיַת צְבִי – גְּוִיָּה

יָרְתָה בְחֵץ רְמִיָּה!

יַעֲלָה תְכַל נְעִימִי

אַט, וְתֶאֱרֹב לְדָמִי.

דַּבְּרוּ, מְתֵי שְׁלוֹמִי:

הַרְּאִיתֶם עוֹד צְבִיָּה –

טָרְפָה בְנֵי לְבִיָּא?

קָרְעָה סְגוֹר לְבָבוֹת

בַּחֲנִית לְחִי, וּבָבוֹת

שָׁנֲנוּ בְרַק חֲרָבוֹת:

יִרְוְיוּן בְּלֹא צְדִיָּה

מִדְּמֵי חָלָל וְשִׁבְיָה!

תַּעֲטֶה רְדִיד נְהָרָה –

אַךְ בְּאוֹר יוֹסֵף מְאִירָה

בֵּן יְנַהֵל עֹז וּמוֹרָא

בָּם עֲלֵי בְנֵי נְשִׁיָּה

יִמְשְׁלָה בְיָד נְטוּיָה.

צָדְקָה לְשׁוֹן יְדִידוֹת

תַּעֲנֶה בְךָ חֲמוּדוֹת:

לָךְ בְּחֶסֶד שֵׁם וְיָדוֹת,

כִּי גְדֵרוֹ הַדְּחוּיָה

הִיא בְיָדְךָ בְנוּיָה.

חֵן לְיַעֲלָה, לְבָבוֹ

שָׁלֲלָה לְהַעֲצִיבוֹ,

יַעֲטֹף וְלֹא תְשִׁיבוֹ:

בחיאתך, יא תריא,

אצרפי קלבך אליא!

(בחייך, כימה

הסבי את לבך אלי!)