לְךָ הַשַּׂר1 לְךָ חֵן חֵן תְּשֻׂאוֹת
לְךָ יֵאוֹת הֱיוֹתְךָ בַזְּמָן אוֹת
רְקִיע סִפְרְךָ נִגְלָה וְשָׁם נִקְ-
בְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי כָנָף לְמֵאוֹת
כְּנַף לֵיל פָּרְשׂוּ עַל גַּב רְקִיעִים
וְלֹא נוֹדַע הֲנֹשְׂאוֹת אוֹ נְשֻׂאוֹת
וְסוֹד סָתוּם דְּעִי אָמְרוּ לְנַפְשִׁי
וְהִיא לֹא נִסְּתָה עוֹד בַּנְּבוּאוֹת
וְגַלֵּי יָם זְמָמַי סֹעֲרִים כִּי
עֲלֵיהֶם עָבְרָה רוּחַ קְנָאוֹת
הֲבֵאתִים בֵּין גְּדוּדֵי מִלְחֲמוֹת בִּין
וְרָצוּ כַצְּבָאוֹת בֵּין צְבָאוֹת
וְכִרְאוֹת כִּי רְדוּפַי צִפֳּרִים הֵם
רְחוֹקוֹת מִלְּהַשִּׂיג נַהֲלָאוֹת
הֲכִינוֹתִי מְצוּדֵי מַחְשְׁבוֹתַי
לְתִתָּם תּוֹךְ כְּלוּב הַבִּין כְּלֻאוֹת
וּפָרַשְׂתִּי לְפֶרֶס פַּח וְנִלְכָּד
וְהִשְׁלַכְתִּי עֲלֵי שָׁלָךְ תְּלָאוֹת
חֲסִידָה פָּתְחָה פִּיהָ וְאָמְרָה
אֲנִי דָלֶת וְלִי רֻבֵּי מְבוֹאוֹת
וְקוֹל בַּת יַעֲנָה יַעְנֶה אֲנִי יוּד
וְקוֹל עֹרֵב אֲנִי הֵא בַקְּרוּאוֹת
וְנָגַע תֹּר לְקוֹל הַתּוֹר וְנִשְׁמַע
וְצִפְצֵף כּוֹס כְּעַל כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת
קְרָאוּנִי תְּנָה לִבְּךָ וְתִשְׁמַע
אֲשֶׁר נִסְתַּם בְּאֵלֶּה הַפְּלִיאוֹת
בְּעוֹד אִישׁ יַהֲלֹךְ בִּרְצוֹן בְּנֵי אִישׁ
אֲזַי לֹא יִמְצְאוּ עָלָיו תְּנוּאוֹת
וְאִם יִרֶף כְּרֶגַע מֵרְצוֹנָם
יְעָטוּהוּ מְעִיל מוּם וַחֲטָאוֹת.
-
במקור: הַשָּׂר – מ.נ ↩