לוגו
מניה ביאליק
מיקום ביצירה:
0%

את מניה ביאליק הכרתי כשם שהיכרתי את אישה עוד בילדותי. הייתי באה לביתם עם הורי בקטנותי והייתי פוגשת בהם במסיבות רֵעים בבתי ידידינו. כיוון שהיתה חשוכת בנים היתה נוטה חסד לנו, לילדי ידידיה.

אבל עמה לא נקשר כמובן אותו הקשר שקשר אישה עם הרבים בשיחה אחת של רֵעים.

כעבור שנים, לאחר שכבר נתאלמנה פגשתיה ב“בית דניאל” בזכרון יעקב. הגעתי אותו יום שלישי יגעה מעט מן הדרך. והיא מיד הכירתני והקבילתני בלבביות יתרה ואמרה לי:

“היום אני לוקחת אותך עמי לחתונה מענינת במושבה”. היא עדיין קראה למקום מושבה. “משפחה וותיקת המקום וממיסדיה משיאה היום בת ויגיעו ערביים ויהודים מכל הסביבה ומכל הארץ”

הייתי עייפה ולא היתה לי נטיה יתרה להלוות אליה. אולם לא העזתי לסרב ובחמש אחר הצהריים, אחר מנוחה כל שהיא, נאלצתי ללבוש “מחלצות” ולהלוות אליה. היא כבר ציפתה לי בקוצר רוח. הייתי נרגשת מעט מיחסה המשפחתי אלי, כאילו צץ בי משהו מימי עלומיה, מימי שבתה עם אישה בביתה היפה וברחובה הנאה; לפני שמסרה הבית לעיריה ועברה לשבת עם אביה בדירה שכורה. אני הזכרתי לה את ימי תפארתה אז.

אצלה הרי ראיתי בפעם ראשונה בילדותי בית דו קומתי וטרקלין שיש בו עמודי “שש” כלומר מקושטים באריחי קרמיקה וציורים. ומרת ביאליק נראתה לי כאחת שגלתה מארמונות וממלוכה.

החתונה נערכה ברחוב הראשי, בבית וותיקים ובחצרו ואנו הלכנו שמה כמובן ברגל.

היא היתה נרגשת כילדה קטנה. והרעיפה התרגשותה עלי. אני התרגשתי פחות ראשית משום שלא הכרתי את המשפחה המשיאה את בתה. שנית צפיתי כבר אז לפחות לאכזוטיקה מזרחית, כי אמרה לי שהמשפחה מזמינה את ידידיה המשפחות הערביות מן הסביבה שעמהן באה תדיר במגע.

ואמנם מצאנו את גן החצר מלא קהל חוגגים מגוון למדי מכל סוגי החברה, המעוטים, וותיקים וחדשים מקרוב באו, בני מושבות וערים.

מאניה התרגשה כילדה קטנה. “אה, כמה היה הוא חיים נחמן נהנה ממאורע כזה. קהל חוגגים מכל החוגים והעממים היושבים בארץ משתתף בו”.

בניגוד לכל שטפלו עליו מרכילים ובעלי לשון הרע סברה מאניה אחרת.

וכשיצאו בריקוד הדבקה צעירי השכנים מן הכפר הערבי הסמוך פאראדיס לאחר החופה, פקחה עינים קרועות לרווחה ואמרה לי:

“טוב שבאנו. ידעתי שכאן תהיה חתונה מיוחדת במינה”.

בעלי השמחה שמחו מאד לבואה של מאניה, שכן בקשו כנראה לקשט שמחתם גם באלמנתו של המשורר הלאומי כאילו היא כאן ואף רוחו עמה כאן.

מאניה הצנועה והמהלכת בשוליים הבינה שאין לאל ידה למלא מקומו שלו. והיא נשתדלה להצניע את עצמה. אולם המארחים עמדו על רצונם לראותה במקום של כבוד ליד השולחן המרכזי וטרחו עליה טרחה יתרה. העובדה שנזדמנה לזכרון-יעקב לבית-דניאל דווקא ביום כלולות בתם היתה בעיניהם בבחינת פלא פלאים כשלעצמו.

כשחזרנו לעת ערב מאוחרת הולכות בדרך העפר בחזרה לבית ההבראה, היתה מאניה נרגשת כילדה בראותה חתונה ראשונה בחייה. כאילו חתנה היא עצמה בת שלא היתה לה. היא הרעיפה עלי תשומת לב כה רבה ואמהית עד כי נבוכותי. האמנם היא כה מיטיבה לזכרני בילדותי כשהייתי באה עם הורי לביתה וכשראתה אותי בבתי ידידים וחברים?