את פרופ' שמואל וורסס הכרתי כווילנאי כאשר כתב את מאמריו ב“גליונות” בימים שאף אני השתתפתי בירחון זה שבעריכת יצחק למדן. היה צעיר בעל פנים רציניות, חמורות סבר. גם הפסבדונים שלו, מין מעמסה של עיר ואם בישראל ווילנה, נשאו גלות ומורשת משם. וחינוך שם הרחק. בשעה שאני וחברי התחנכנו כאן, ובעברית.
לימים פגשתיו בארוע ספרותי באגודת הסופרים והוא אמר לי שאשתו מחפשת אותי ורוצה לראותני. לא ידעתי מי היא אשתו. מה שמה ומדוע היא מחפשת אותי כפי שאמר לי “מחפשת בכליון עינים”. הסתבר שהיא אותה צעירה שלמדה אתי באוניברסיטת לונדון בקינג’ס-קולג' והיינו שומעות כמה מן ההרצאות בספרות אנגלית ובספרות כללית ביחד. היא למדה במחלקה לעתונות. ואני לספרות. היתה צעירה חרוצה, אשר רשמה בקפדנות כל מלה מפי המרצה. חריצותה ולהיטותה ללמוד נראו בגלוי לעין. לא הצטינה ביפי פניה או באשיותה. רק ברצונה העז להיות ברבות הימים בשובה ארצה עתונאית. התגוררה ברחובות ואמה היתה אחות.
לימים התפרסמה אסתר כספי כמתרגמת מעולה מן הספרות האנגלית. ואף זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת.
הנה כי כן הכרתי זוג “מפורסם” זה משני צדדים שונים. אלא שלא קשרתי ביניהם כי שמעתי שהיא נישאה לצייר אביגדור סטימצקי, נתגרשה ממנו ומאז לא שמעתי עליה דבר עד פגישתנו בבית הסופר. שמחנו שמחה גדולה שלאחר הפסקה של שנים שבנו ונפגשנו כאן בתל-אביב במסגרת האגודה המשותפת לי ולבעלה היא אגודת הסופרים.
למרות עסוקם השונה, הוא מומחה בספרות ההשכלה העברית והיא בתרגום מאנגלית היתה איזו השלמה יפה ביניהם. שניהם נעמו לי מאד יותר מאשר בפגישותינו הראשונות כאשר היא היתה נערה צעירה לא נאה במיוחד מחוטטת כל שהוא בפניה והבעה אמביציוזית יתרה בכל ישותה, והוא צעיר רציני, חושב מחשבות, שכולו רצינות הלמוד וההגות.
שם בלונדון לא היינו כלל חברות. כאן לא שבנו להתחבר אלא להתראות בארועים ספרותיים. אולם תמיד שבנו ונפגשנו בשמחה גדולה, נעימה, באיזו עשיה ספרותית משותפת וטובה.
מענין איך האקדמיה והכתיבה העתונאית הקלה כביכול והעברה מכלי אל כלי של לשון חברו יחד באין מפריע.