מנהל בית הספרים הלאומי בירושלים. שמש לפני כן בראשית דרכו בארץ כמנהל ספרית-שערי-ציון בעודה ברחוב לילינבלום במשכנה הישן והדחוס. הייתי מקוראיה מילדותי ומראשית דרכי הספרותית והעתונאית. הייתי אז חברת מערכת “הבוקר” והיה לי מדור לעניני ספרות בעיקר ספרות העולם. נזקקתי בעיקר לספרים חדשים באנגלית, ימים מעטים אחר שובי מלמודי בלונדון ולא ידעתי היכן אמצא מקורות אלה. נרשמתי בספרית שערי ציון שהייתי מנויה בה עוד בילדותי בימי למודי בבית הספר היסודי “גאולה” לאחר מכן “בלפור” בתל-אביב.
במסגרת הספריה העיונית מצאתי שם את מנהל הספריה הד"ר קרל וורמן. בהיותי רגילה לספריות הציבוריות והאוניברסיטאיות בלונדון נכנסתי אליו נבוכה מעט […]לא הייתי רוצה להסתמך על דווחי עתון ספרותי זר אלא לקרא הספרים עצמם לפני כותבי עליהם.
אי רצוני ללקט עוללות משדות זרים אלא להסתמך על המקור בלבד מצא חן בעיניו. “את יודעת מה נעשה” אמר. “יש לי תקציב קטן לרכישת ספרים רציניים טובים. אני מוכן לעיין ולרכוש לספריה העיונים הספרים הדרושים לך ולהשאילם לך וכך תהני את מהם, תכתבי עליהם את מאמריך, ולאחר מכן ישארו לעיונם של אחרים במחלקה העיונית של הספריה”.
וכך היה. אני ביררתי מה המובחר שיצא בספרות העולם באותה תקופה בעתוני חו"ל וכיוון שלא יכול לרכוש את כל הדרוש לי בררנו ובחרנו את הרצוי והראוי ביותר. לאחר מכן רכש אותם הספרים ואני המצאתי לו את מאמרי בעתון על אותם ספרים שהמציא לי.
הסכם בלתי כתוב זה נמשך די זמן עד שהצמצומים בהוצאות הספריה ובעיקר במחלקת רכש ספרי חוץ גרמו להפסקת הסדר זה.
כל אותם ספרים שרכש למען מדורי מצויים בוודאי באותה ספריה שהוא נהלה בשנות הארבעים. אני מצאתי בו יועץ נאמן שלא אכף עלי דעותיו והעדפותיו ודחיותיו. הוא הרגיש שהוא מסייע לא רק לי אלא אף לקהל קוראי המעונינים בספרות העולם.
יום אחד אמר לי שהוצעה לו הצעה נפלאה שאין הוא יכול לדחותה ולא רק שאינו יכול אלא שאינו רוצה לדחותה כי היא שיא בקריירה הספרנית שלו. להתמנות למנהלה של הספריה הלאומית בירושלים. ברכתיו בהתרגשות גדולה ואחלתי לו שנות פעולה רבות וטובות וסברתי בלבי שאין טוב ממנו למשרה זו. כי אני ראיתי בו הטוב בספרנים. שאיננו ספרן בלבד אלא איש ספרות חוקר מובהק המבין את תפקידו כמנהל ספריה, כאיש המסייע בידי הקוראים להפיק התועלת המרבית מבקורם במוסדו.
הוא אף התיר לי לקחת הביתה לכמה ימים ספרים שאינם מוצָאים מן הספריה העיונית כי לא היו תנאי עבודה בספריה הישנה והדחוסה.
אבל הצטערתי צער רב על לכתו מן הספריה התל-אביבית. אף כי שאר העובדים היו טובים למדי ובעיקר איתמר ממלא מקומו שבא אחריו לנהל הספריה שהשתדל להקל על כולנו בעבודתנו הספרותית והעתונאית, אולם חשתי כי ימי הטובים שם נעלמו ואינם לטובת קוראי ירושלים, סופריה ועתונאיה. ממש קנאתי בירושלים שזכו בספרן כזה. אמנם ראויה הבירה ירושלים וראויה הספריה הלאומית לטוב באנשים, למודע ביותר לתפקידו וליעודו, אולם מי שטעם טעם יעוצו, חרדתו לעבודה ספרותית-בקורתית והתחשבותו בטעם הזולת ובצרכיו לאחר שנוכח שהוא יודע מה חפצו וסמך על שפוטו, לא יכול להסתגל לספרן אחר ולרמה אחרת.
אינני יודעת אם ד"ר קארל וורמן הקים דור תלמידים שהלכו בעקבותיו. אני לא הרגשתי בהם לא בספריות ההסתדרות ולא בספריה המפוארת “שערי ציון” (אריאלה) במשכנה החדש. אני ממשיכה לבקר בה. לטול מספריה. על פי הרוב לא אלה שחפצתי בהם אלא אלה שמצאתי במקרה. רוחו אינה שורה שם. תרבותו אינה ניכרת שם. לדרך עבודתו אין שם זכר. ירושלים הבירה היא שזכתה בו, בו ואולי בתלמידיו ממשיכי דרכו.