על בן חוסייני זה משארי בשרו של המופתי הנודע בירושלים בימי הדמים של אז שנת 36 היתה כתבה ב"ג’ואיש כרוניקל, הבטאון של יהודי בריטניה באנגלית, כעל תמהוני המבקש לעשות שלום עם היהודים בארץ ישראל.
הסתדרות הסטודנטים היהודים באוניברסיטת לונדון הזמינה אותו לדבר לפנינו על תכנית השלום שלו. היום נראים הדברים תמימים. על יסוד הפסקת העליה, חשב, אפשר להשלים בין היהודים תושבי הארץ (שש מאות אלף) והערבים היושבים בארץ ולהפסיק את מאורעות הדמים. דומה היה שהוא מקבל את השראתו מאותו פלג של פרופסורים באוניברסיטה בירושלים רודפי שלום שהטיפו לשלום צנוע עם תושבי הארץ הערביים מבית מדרשם של רבי בנימין מגנס ומרטין בובר.
שמענו את הרצאתו וידענו כי הוא מדבר אך ורק בשם עצמו ולא בשם דודו המופתי ולא בשם משפחתו הכבודה והשליטה בדעת הקהל הערבית בארץ. שלא היתה כלל מוכנה לפשרות כל שהן. הוא תבע אף הפסקת רכישת אדמות בידי היהודים, הפסקת הקמת ישובים חדשים בקיצור פיוס על חשבון רק מה שיש ולא מה שיהיה או צריך להיות על דעת תושבי הארץ היהודים.
נגשתי אליו לאחר ההרצאה ושאלתי שאלה: “מה הראליות בהצעה ערבית כזו ליהודים, שלא יסכימו להקפאת מצבם בעוד אשר תכניתם היא לקראת השגים מתפתחים בבנין הארץ ובעצמאותה היהודית?”
הוא נבוך. חשב שהוא מדבר רק בפני יהודי אנגליה והסטודנטים שלהם. לא ידע שבארגון האקדמי הזה יש אף ארץ-ישראלים-יהודים. הענין תובע עיון מפורט, הכל בגדר הצעה שבהתחלת הדרך. רעיון של חיי שלווה והבנה וחיים שאננים, במסגרת הנתונה והעכשווית (אז שנות השלושים).
“גם הרצל שלכם תאר חיי שלווה כאלה!” טען.
הוא שאלני אם יוכל ללוותני אל תחנת הרכבת התחתית בדרכי הביתה. נעניתי בחיוב. בדרך הקצרה ברחוב הלונדוני הסגרירי אל תחנת הרכבת התחתית טען חוסייני זה ששוב את שמו הפרטי אינני זוכרת, שהוא בא אלינו באנגליה ב“וגר זאב עם כבש”, בכתות חרבות לאתים, ואני פורשת יריעה מדינית, ציונית רחבה לעתיד לבוא עם נצני עצמאות ורבונות ורוב בארץ. הרי זו יכולה להיות לדעתו ארץ של שלום ושלווה של שני עמים חיים יחדיו בשלום ובאחווה, דוגמא ומופת לעולם כולו! מעין גן עדן עלי אדמות. שני עמים שמיים. בני דודים עם שפות אחיות, עם תרבות קרובה עם חזרה על תור הזהב בספרד. "וכשתכירו את תרבות האסלם מקרוב תדעו להוקירה ולכבדה הרי כל הדתות המונותאיסטיות מקורן אחד וכו' וכו', כל אשר ידענו וקראנו ושמענו וכל אותה אוטופיה ממלכתית שנראתה על רקע הדמים בארץ כחלום באספמיה.
ליד תחנת הרכבת התחתית הודיתי לו על שליווני בדרכי ונפרדתי ממנו.
יותר לא ראיתיו ולא שמעתי עליו. כנראה התיאש מחלומו זה כי הצעתו נעלמה ומלבד הג’ואיש כרוניקל של יהודי בריטניה איש לא התענין בתכניתו האוטופית.