מִן הַמֵּצַר הָעִבְרִי / אביגדור המאירי

שְׁתֵּי עֵינַיִם צְמֵאוֹת כְּלוּאוֹת בְּקָדְקֳדִי

וּמִבַּעַד לִירִיעוֹתָן מִתְהוֹלֵל הָאָיִן.

רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם,

חוֹלֶה הוּא בֶּן-חֵיקְךָ וּרְפֵה-עֵינָיִם.

אַל-נָא תִּשְׂחַק רִנָּה בְּאוֹר שִׁמְשְׁךָ הַגְּדוֹלָה:

לֹא-אוּכַל לְהַבִּיט בְּךָ, עֵינַי רְטוּטוֹת,

רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם,

חַלֶּק-נָא אֶת-הוֹדְךָ לִפְרוּטוֹת פְּרוּטוֹת.

הַשַּׁחַר כֹּה עָצוּם וּלְשׁוֹנִי כָּל-כָּךְ עִבְרִית —

וְנַחֲלַת אֲבוֹתָי: נִיב-קִינָה אֵלֶיךָ;

רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם,

כְּלוּם דִּבַּרְתָּ פַּעַם וְלֹא שָׁמַעְתִּי קוֹלֶךָ? —

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.