תְּפִלַּת חַשְׁמוֹנַאי / אביגדור המאירי

אֱלֹהֵי הַכְּרוּבִים,

הַבֶּט נָא מִזְּבוּלְךָ בְּמִלְחַמְתִּי הַמּוּזָרָה

וּבְרוּחִי שֶׁכֹּה מָרָה;

הַבֶּט נָא בְּמִזְבָּחֲךָ הַמְּגֹאָל

וֶהֱיֵה עִמִּי בַּצָּרָה.

אֱלֹהֵי הַכְּרוּבִים.

שְׁמַע-נָא קוֹל שׁוֹפָרֵנוּ הַנִּחָר מִתְּהִלּוֹתֶיךָ,

עַד אָשׁוּב אֵלֶיךָ;

הֵן אַתָּה הַיּוֹדֵעַ: כָּל כֹּחִי בְּפִי הוּא,

וּמִבְצָרִי: דְּבִיר קָדְשֶׁךָ.

אֱלֹהֵי הַכְּרוּבִים,

בָּרֶךְ-נָא כָּל גֶּבֶר, שֶׁחֲרוֹנֵנוּ יְצָרָהוּ,

שֶׁדְּבָרֵיהוּ עוֹד לֹא לָעוּ, —

בַּחֲרוֹנְךָ, אֱלֹהַי, בָּרֶךְ-נָא אַךְ הַפָּעַם

אֶת-כָּל-בֶּן-מַתִּתְיָהוּ.

אֱלֹהֵי הַכְּרוּבִים.

שְׁלַח-נָא אֵשׁ זְוָעָה בְּעֵינֵנוּ הַחוֹלָה,

בְּתוּגָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה,

וְכָל-שִׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם הַטְבַּע בְּדַם-לִבִּי

וְקַבְּלֵנִי לְעוֹלָה.