ביתו של יהודה-נחמן, שהיה מזקני החסידים לכת בְּרַסלַב, היה ארוך מאוד ושני אגפים מימנו ומשמאלו. באחד גר בנו הבכור יעקב-יצחק, ובשני גר בנו הצעיר אלחנן-דוב.
יהודה-נחמן היה איש חשוב בין אנשי הכיתה האמורה. הוא היה מתפלל ולומד כל ימיו, ולא מש מעבודת הבורא לפי דרכו. אולם יעקב-יצחק בנו לא היה ירא-אלהים כל כך; הוא לא למד את התורה באמת ובתמים ולא התפלל בכָונה כלל, אם כי הוא האריך לשבת בטליתו בבית-המדרש ורץ ממקום למקום לשיח וּלהתוַכּח. ואמנם אלחנן-דוב אחיו הצעיר היה לומד הרבה והיה הוגה בספרים, אבל שוב לא בספרי תורה שבעל-פה או בספרי הפוסקים ועניני מוסר וחסידות, כי אם בספרי דקדוק ומליצה; ואפילו את קלמן שולמן כבר ידע וקרא בספריו ואמר עליו כי הוא המליץ היותר נפלא אחרי ישעיהו הנביא. כל זה אמר בחשאי ולא בגלוי, כי לא אהב לריב את היראים. אדרבה, שמר את מצותם ועשה את פקודתם. אולם רק בעניני דקדוק ומליצה מרד בה'… הלא התורה אינה מצרפת עניני מחשבה למעשה…
ליעקב-יצחק הבכור היתה אשה גיבּנת, מכוערה בת מכוערה, ולאלחנן-דוב גם כן אשה לא יפה כלל, ואפילו בימי-שבתות אין המטפחת שעל ראשה נקיה כלל. בכלל, נקיוּת מרובה לא תמצאו בשני האגפים, הן מצד ימין והן מצד שמאל, ובגב הבית, מקום מושב הזקן, אלמן מאשתו זה כמה שנים, שם רובץ האבק מפסח לפסח; וברוך אדיר ישראל, שציוה לנקות אז את החדרים במטאטא ממש ולהעביר מעל הדפנות את החָמץ הנוּקשה…
יעקב-יצחק מתקוטט תמיד באחיו אלחנן-דוב, וגם נשותיהם מתקוטטות זו בזו. מצד ימין נולדו ארבעה ילדים זכרים ונקבות; ומצד שמאל נולדו זכר אחד ונקבות שתים. ויהיו שבעת הילדים, בשחקם יחד או בריבם יחד, כעדר לא נקי מתגולל בדומן שלפני הבית, וקולם צורם אזנים.
לימים מתה אשתו של יעקב-יצחק ונעשה אלמן כאביו. אז החל ללמוד תורה לשמה, סילסל בשערו מעט והחל לרדוף את המשכילים בעירו וגם את אחיו. ותתקנא אשת אלחנן-דוב בגיסתה ותלך גם היא לעולם האמת, כי התקררה ומחלת-השיעול תקפתה וַתיחנק. ונעשה גם אלחנן-דוב לאלמן פשוט ויבין את מליצת המליץ “כי אור השמש חדל”, והאור לא האיר לו מימיו…
את חיי שתי המשפּחות הללו מימין ומשמאל, הצוררות אשה לרעוּתה כל הימים, ומהלך הדברים, איך התגלגלו, אחרי ששוב נשים שתים אחרות באו לרשת את מקום המתות מעבר מזה ומעבר מזה, שוב לא אספר. –