בִּרְחוֹב־הָעִיר הוֹבִילוּ פִּיל.
וַדַּאי לְרַאֲוָה: אֵין פִּיל יְצוּר רָגִיל –
וּקְהַל הוֹלְכֵי־בָּטֵל הֵזִין עֵינָיו לְשֹׂבַע.
לְפֶתַע אֵי־מִזֶּה כְּלַבְלַב יָצָא הָרְחוֹבָה;
רוֹאֶה הוּא אֶת הַפִּיל – וְכִמְטֹרָף מַתְחִיל
לִקְפּוֹץ, לִנְבּוֹחַ וְלִצְרוֹחַ,
וּמִתְפָּרֵץ בְּכָל הַכֹּחַ
לִקְרָב־בֵּינַיִם עִם הַפִּיל.
– “הַנַּח, אָחִי, הַנַּח!” – אוֹמֵר לוֹ כֶּלֶב־רֵעַ:
"חֲדַל מִהְיוֹת לִצְחוֹק וְאַל־נָא תִּשְׁתַּגֵּעַ!
בְּמִי עָרַכְתָּ תַּחֲרוּת?
הִנֵּה נִהְיֵיתָ כְּבָר צָרוּד –
וְזֶה הַפִּיל צוֹעֵד קָדִימָה
וְאַף לִבּוֹ אֵלֶיךָ לֹא יָשׂימָה".
– “הוֹי־הוֹי” – עוֹנֶה לוֹ הַשּׁוֹבָב:
"הֵן זֶה דַוְקָה מוֹסִיף לִי עֹז־לֵבָב
כִּי בְּלִי חֲשָׁשׁ מַכּוֹת־הָרֶצַח
לְשֵׁם־גִבּוֹר אֶזְכֶּה לָנֶצַח.
יְרַנְּנוּ־נָא אַחֲרַי
כָּל בְּנֵי־הַכֶּלֶב, חֲבֵרַי:
"הוֹ־הוֹ, וַדַּאי הוּא בַּעַל־כֹּחַ
אִם עַל הַפִּיל יָעֵז לִנְבּוֹחַ"!