עֲבֹד כְּכָל שֶׁתַּעֲבוֹד,

אַךְ לֹא תִּזְכֶּה לְשׁוּם כָּבוֹד

מִטִּרְחָתְךָ הַמְכֻפֶּלֶת –

אִם אֵין בָּהּ טַעַם וְתוֹעֶלֶת.

הַשְׁכֵּם עִם שַׁחַר לֶחָרִישׁ

יָצָא אִכָּר חֲרוּץ־כַּפַּיִם;

כָּל־כַּךְ קָשֶׁה עָבַד הָאִישׁ

שֶׁזֵּעָתוֹ נִגְּרָה כַּמַּיִם:

עָשָׂה מְלָאכָה

כַּהֲלָכָה!

עַל כֵּן, מִפִּי כָּל אִישׁ שָׁמַע דִּבְרֵי בְּרָכָה

וְאִחוּלֵי שָׂכָר וָרֶוַח.

לֵב מִי אֵינוֹ צָמֵא לְשֶׁבַח?

שָׁמַע שִׁבְחֵי הָאִישׁ גַּם קוֹף –

וְנִתְמַלֵּא קִנְאַת אֵין־סוֹף.

הֶחְלִיט הַלֵּץ אַף הוּא לִטְרוֹחַ:

מָצָא בּוּל־עֵץ, אָזַר הַכֹּחַ –

וּבִשְׁקִידָה רַבָּה הֵחֵל

בּוֹ לְטַפֵּל.

אֵיךְ הוּא עָמֵל!

תּוֹפֵס הוּא אֶת הַבּוּל לָרֹחַב וְלָאֹרֶךְ,

מְגַלְגְּלוֹ בְּלִי חוּס עַל טֹרַח,

וּמַסִּיעוֹ וְדוֹחֲפוֹ

מִפֹּה לְשָׁם, מִשָּׁם לְפֹה…

גַּם הוּא כְּבָר, כַּחוֹרֵשׁ, זֵעָה כֻּלּוֹ שׁוֹפֵעַ,

אַךְ תִּשְׁבָּחוֹת – אֲבוֹי! – מֵאִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

וְאֵין בָּזֶה כָּל פֶּלֶא, רֵעַ!

אָמְנָם, הִנְּךָ מְאֹד פָּעִיל,

אוּלָם לְמִי כָּל זֶה מוֹעִיל?