אַל נָא תִּלְעַג לְבֶן־בְּלִי־כֹּחַ:

יֵשׁ וְנִקְמַת אוֹיֵב קָטָן

עַזָּה מִכֹּחַ הַגְּבַרְתָּן.

אַל יְפַתְּךָ אֵפוֹא שָׂטָן

בְכֹחֲךָ יוֹתֵר מִדַּי לִבְטוֹחַ!

הִנֵּה תִּשְׁמַע, כֵּיצַד עָנַשׁ

אֶת הָאַרְיֵה יַתּוּשׁ חַלָּשׁ.

אַרְיֵה, אַגַּב שִׂיחָה, הִפְלִיט מִפִּיהוּ פַּעַם,

כִּי לְחַיֵּי יַתּוּשׁ אֵין עֵרֶךְ וְאֵין טַעַם.

אַָז הַיַּתּוּשׁ הַנֶּעֱלָב

עַל הָאַרְיֵה יָצָא לַקְּרָב.

הוּא מְזַמְזֵם זִמְזוּם שֶׁל זַעַם,

וְכָךְ מַזְמִין אֶת הָאֲרִי

לִקְרָב־בֵּינַיִם אַכְזָרִי.

לוֹעֵג לוֹ הָאַרְיֵה, אַךְ הַיַּתּוּשׁ שֶׁלָּנוּ

אֵינֶנּוּ מִתְלוֹצֵץ: כִּוֵּן מָקוֹם וּזְמָן הוּא,

זִנֵּק כַּנֶּשֶׁר מִמָּרוֹם

וְגַב אוֹיְבוֹ עָקַץ פִּתְאֹם.

זְנָבוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה הוּנַף לְהֶלֶם־רֶצַח.

אַךְ לַיַּתּוּשׁ – תַּכְסִיס מֻצְלָח:

חֲמַקְמַקּוֹת שֶׁל “פְּגַע־וּבְרַח”.

הִנֵּה הוּא כְּבָר מוֹצֵץ אֶת דַּם עוֹלְבוֹ מִמֵּצַח.

שַׁלִּיט הַיַּעַר בְּחֵמָה

מֵנִיעַ רֹאשׁ וְרַעֲמָה,

אַךְ יַתּוּשֵׁנוּ שׁוּב פּוֹגֵעַ בּוֹ בְּלַעַג:

הִנֵּה הוּא שָׁם, הִנֵּה הוּא פֹּה,

עוֹקֵץ אָזְנוֹ, אַפּוֹ, עָרְפּוֹ…

נִרְגָּז כְּדֵי טֵרוּף, פּוֹרֵץ אוֹיְבוֹ בְּשַׁאַג,

חוֹרֵק מִזַּעַם בְּשִׁנָּיו,

שׂוֹרֵט קַרְקַע בְּצִפָּרְנָיו…

הֵד קוֹל־שַׁאֲגָתוֹ נִשָּׂא לְכָל אַפְסַיִם –

וּמוֹרָאוֹ הוֹפֵךְ רַגְלַיִם לִכְנָפַיִם:

כָּל חַי נִמְלָט

לִמְצוֹא מִפְלָט,

כְּאִלּו בָּא מַבּוּל אוֹ סַעַר.

וּמִי? יַתּוּשׁ אֶחָד פָּעוּט

גָּרַם לְכָל הַפֻּרְעָנוּת!

סוֹף־סוֹף נִכְנַע מוֹשֵׁל־הַיַּעַר –

נָפַל לָאָרֶץ אֵין־אוֹנִים:

הוּא מְבַקֵּשׁ בְּתַחְנוּנִים

מִן הַגִּבּוֹר שְׁבִיתַת־הַנֶּשֶׁק.

אַף לַיַּתּוּשׁ עַצְמוֹ לִלְחוֹם יוֹתֵר אֵין חֵשֶׁק:

שְׂבַע גִּיל־הַנְּקָמָה, הֲרֵיהוּ מְזַכֶּה

בְּחֶסֶד הַשָּׁלוֹם אוֹיְבֵהוּ הַמֻּכֶּה –

וְעָף לָתֵת פִּרְסוּם בַּחֶלֶד

לְמִלְחַמְתּוֹ הַמְּהֻלֶּלֶת.