אָדָם אֶחָד עָשִׁיר – כַּלְבּוֹ נִהְיָה גַּנָּב,

אִם כִּי קָשֶׁה לוֹמַר, מַדּוּעַ:

הַבַּעַל הַנָּדִיב דָּאַג לְכָל צְרָכָיו.

נִרְאָה כִּי הַגְּנֵבָה הָיְתָה לוֹ שַׁעֲשׁוּעַ:

מִדֵּי יָרִיחַ פַּת בַּסַּל,

חִישׁ יַחְטְפֶנָּה – וַחֲסָל.

לָרִיק הוֹצִיא הָאִישׁ דִּבְרֵי־שִׁדּוּל מִפִּיהוּ

וּלְחִנָּם נָהַג קָשׁוֹת:

לֹא בַּקָּשׁוֹת

וְאַף לֹא שׁוֹט

עַל הַפּוֹשֵׁעַ לֹא הִשְׁפִּיעוּ.

עַד שֶׁיְדִיד אֶחָד חָכָם

אָמַר סוֹף־סוֹף לָאִישׁ הַתָּם:

"בְּעַצְמְךָ פָּתַחְתָּ פֶּתַח

לִגְנֵבוֹתָיו, יְדִיד חָבִיב,

כִּי, בְּתָפְסוֹ כָּל פַּעַם נֶתַח,

אֶת הַגְּזֵלָה תַּשְׁאִיר בְּפִיו.

בְּלִי שׁוּם סָפֵק, תּוֹעִיל פִּי־אֶלֶף

אִם תִּשְׁתַּמֵּשׁ פָּחוֹת בְּשׁוֹט

וְתַחֲרִים אֶת שְׁלַל־הַשֹּׁד".

וּבֶאֱמֶת, בִּרְאוֹת הַכֶּלֶב

מִנְהָג חָדָשׁ שֶׁל אֲדוֹנָיו,

מִיָּד חָדַל מִהְיוֹת גַּנָּב.