בִּרְאוֹת שׁוּעָל (קְצָת בּוּר וָבַעַר)

לָרִאשׁוֹנָה אֲרִי בַּיַּעַר,

כִּמְעַט שֶׁנִּתְעַלֵּף

מֵחַלְחָלַת-הַלֵּב.

בְּפַעַם הַשְׁנִיָה, כֻּלּוֹ רוֹעֵד עֲדַיִן,

הִרְהִיב בַּנֶּפֶשׁ עֹז לִסְקוֹר אוֹתוֹ בָּעַיִן.

וּבִפְגִישָׁה שְׁלִישִׁית, נִגַּשׁ אֶל הָאֲרִי:

“שָׁלוֹם עָלֶיךָ, יַקִּירִי!”

רַבִּים הוֹפְכִים לִבֵּנוּ מַיִם –

עַד שֶׁנַּבִּיט בָּם פַּעֲמַיִם.