הַפִּיל קִבֵּל מִשְׂרַת כָּבוֹד

מִן הָאַרְיֵה נוֹשֵׂא־הַכֶּתֶר.

כָּאן כַּנָּהוּג, פָּשְׁטוּ סְבָרוֹת

וְנִחוּשִׁים בַּיְּעָרוֹת,

בַּמֶּה זָכָה לְחֶסֶד יֶתֶר.

“מוּזָר! מוּזָר מְאֹד!” – מְרַנְּנִים הַכֹּל –

"מָה זְכוּת לַפִּיל לִנְחוֹל

כָּבוֹד כָּל־כָּךְ גָּדוֹל?

הֵן לֹא יָפֶה הוּא, לֹא פִקֵּחַ,

אַף לֹא עַלִּיז, לֹא מְשַׂמֵּחַ…"

– “לוּ, לְמָשָׁל” – אָמַר שׁוּעָל,

בַּהֲנִיפוֹ זְנָבוֹ אֶל־עָל –

"הָיָה לַפִּיל זָנָב כָּל־כָּךְ מַרְהִיב־עֵינַיִם,

שׁוּב לֹא הָיוּ קֻשְׁיוֹת. אַךְ כְּלוּם זְנָבוֹ – זָנָב?"

– “אוֹ לוּ עָמְדָה לַפִּיל זְכוּתָן שֶׁל צִפָּרְנָיו!” –

פָּסַק פְּסוּקוֹ הַדֹּב – “אַךְ אֵין לוֹ צִפָּרְנַיִם”.

"וְשֶׁמָּא בָּא לוֹ הַכָּבוֹד

בִּזְכוּת שִׁנָּיו הַמִּזְדַּקְּרוֹת?

אוּלַי טָעוּ לַחְשׁוֹב, כִּי אֵלֶּה הֵן קַרְנַיִם?" –

לְשִׂיחָתָם נִכְנַס הַשּׁוֹר.

– “וּבְכֵן” – הוֹדִיעַ הַחֲמוֹר:

"אֶת הַחִידָה אֲנִי אֶפְתּוֹר!

אוֹתָהּ מָצָאתִי בְּלִי כָּל טֹרַח:

סוֹד עֲלִיַת הַפִּיל – אָזְנָיו רַבּוֹת־הָאֹרֶךְ!"

גַּם בְּדַבְּרוֹ עַל אֲחֵרִים,

אִישׁ אִישׁ עַצְמוֹ עַל נֵס מֵרִים.