מִפַּחַד זְאֵבִים הֻגְדַּל פִּי-עֲשָׂרָה

בְּעֵדֶר הַכְּבָשִׂים מִסְפַּר כַּלְבֵי-שְׁמִירָה.

הִגִּיעָה, לִכְאוֹרָה,

לָצֹאן תְּקוּפָה שֶׁל שֶׁלֶו.

אָכֵן, הַזְּאֵבִים שׁוּב לֹא עָשׂוּ כָּל רַע!

וְרַק אַחַת הִיא הַצָּרָה:

כִּי לֶאֱכֹל צָרִיךְ גַּם כֶּלֶב!

לָכֵן, אַחַר הַגֵּז הוּחַל לְפִי הַתּוֹר,

לְכַלְכָּלַת שׁוֹמְרִים, לִפְשׁוֹט מִצֹּאן גַּם עוֹר.

וּמִכְּבָשִׂים רַבִּים מִסְּפוֹר

נוֹתְרוּ שִׁשָּׁה.

וְגַם הַלָּלוּ –

כְּלָבִים-שׁוֹמְרִים אוֹתָם זָלָלוּ.