שְׁנֵי יְדִידִים-זְבוּבִים הִפְצִירוּ בִּדְבוֹרָה

לִנְטוֹשׁ אִתָּם יַחְדָּו אֶת אֶרֶץ-הַמְּכוֹרָה.

מְפִי הַתֻּכּיִּים שָׁמְעוּ הֵם זֶמֶר-שֶׁבַח

לִכְבוֹד חַיֵּי חֵרוּת וָרֶוַח

אֵי-שָׁם בָּאָרֶץ הַזָּרָה.

וְהָעִקָּר – נַפְשָׁם סוֹלֶדֶת

מֵחֹסֶר-צֶדֶק בַּמּוֹלֶדֶת:

בָּהּ מְגָרְשִׁים בְּרֹב-קָלוֹן

זְבוּבִים-אוֹרְחִים מִכָּל חַלּוֹן.

וְאַף בּוּשָׁה לוֹמַר (הוֹי עַד הֵיכָן הִגִּיעוּ!):

בִּשְׁבִיל לִסְתּוֹם לִזְבוּב כָּל פֶּתַח לֵהָנוֹת

מִמִּגְדָּנוֹת

עַל שֻׁלְחָנוֹת –

כִּפּוֹת-זְכוּכִית גְּבִירִים הִמְצִיאוּ!

וּבְמִשְׁכְּנוֹת-דַּלִּים – גַּם שָׁם הָעֵסֶק בִּישׁ:

שָׁם לְחַיֵּי זְבוּבִים יוֹרֵד הָעַכָּבִישׁ.

– “צְאוּ-נָא לְשָׁלוֹם! תְהֵא דַּרְכְּכֶם מֻצְלַחַת!” –

עָנְתָה בְּנַחַת

הַדְּבוֹרָה:

"וְלִי, רֵעַי, גַּם כָּאן לֹא רַע.

דִּבְשִׁי זוֹכֶה לְהוֹקָרָה

מִפִּי אֶבְיוֹן וְשַׂר גַּם-יַחַד.

פְּנוּ לַאֲשֶׁר תִּפְנוּ! בִּמְלוֹא תֵּבֵל רַבָּה

צָפוּי לָכֶם, רֵעַי, אוֹתוֹ “בָּרוּךְ הַבָּא”;

כֵּיוַן שֶׁאֵין בָּכֶם תּוֹעֶלֶת,

תּוּצְאוּ מִכָּל חַלּוֹן וָדֶלֶת!

וְרַק הָעַכְבִישִׁים – תָּגֵל בָּכֶם נַפְשָׁם

אַף שָׁם".

אֶזְרָח מוֹעִיל לַכְּלָל וּבַעַל יָד עוֹבֶדֶת

לֹא בְּנָקֵל נִפְרָד מֵאֶרֶץ-הַמּוֹלֶדֶת.

אוּלָם בַּטְלָן בִּלְתִּי-נָחוּץ

תָּמִיד חוֹלֵם עַל אֶרֶץ-חוּץ.