אֵי-פַּעַם רָאֲתָה שִׁבֹּלֶת בַּקָּמָה,

מִבַּעַד לַזְּכוּכִית, פְּרָחִים בַּחֲמָמָה:

כָּל פֶּרַח מְפֻנָּק גָּדֵל שָׁם שְׂבַע-טִפּוּחַ,

בְּעוֹד שֶׁהִיא פְּתוּחָה לְקֹר, שָׁרָב וָרוּחַ;

וַתֹּאמֶר בְּרֻגְזָה לְבַעַל-הַקַּרְקַע:

"מַדּוּעַ לָאָדָם אֵין יֹשֶׁר וּצְדָקָה:

מִי שֶמַּרְהִיב עֵינְכֶם בְּנוֹי לְלֹא-תוֹעֶלֶת,

מִזֶּה לֹא תִּמְנְעוּ שׁוּם סַעַד וּבְרָכָה;

וְזֵה אֲשֶׁר עָלָיו כָּל קִיּוּמְכֶם בַּחֶלֶד –

חֶלְקוֹ הֶפְקֵר וְהַזְנָחָה.

הַאִם לֹא הַשָּׂדֶה – עִקַּר פַּרְנָסָתְךָ?

וּרְאֵה: כַּמָּה עָזוּב, מֻזְנָח, גָּדֵל הוּא פֶּרַע!

מִזְמַן שֶׁבַּקַּרְקַע טָמַנְתָּ אֶת הַזֶּרַע –

הֲכִסִּיתָנוּ יוֹם אֶחָד

כִּפַּת-זְכוּכִית מִפְּנֵי בָּרָד?

הֲחִמַּמְתָּנוּ בַּצְמַרְמֹרֶת?

הַהִשְׁקִיתָנוּ בַּבַּצֹּרֶת?

לֹא! אָנוּ פֹּה נִמַּק בַּקֹּר אוֹ בָּאָבָק –

וּבוֹ בִּזְמַן פִּרְחֵי-הַסְּרָק,

שֶׁאֵין לְךָ מֵהֶם לֹא עֹשֶׁר וְלֹא לֶחֶם –

רַכִּים וְעֲנֻגִּים גְּדֵלִים בְּמַחֲסֶה חַם.

הֵן לוּ טִפּוּל כָּזֶה טִפַּלְתָּ בַּשָּׂדוֹת,

הָיִיתָ מְאַסֵּף יְבוּל מֵאָה יָדוֹת,

מֵבִיא שַׁיֶּרֶת בָּר לַשּׁוּק בְּעִיר-הַפֶּלֶךְ –

וְחַי בְּטוֹב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ.

חֲשֹׁב נָא, יְדִידִי, וּבְנֵה- נָא חֲמָמָה

לֹא לְפִרְחֵי-הַנּוֹי, כִּי אִם בִּשְׁבִיל קָמָה".

– “יְדִידָתִי” – עָנָה הַבַּעַל לַשִּׁבֹּלֶת –

"לַשָּׁוְא רוֹצָה אַתְּ לְהַפְרִיךְ

אֶת כָּל זְכוּתִי בְּהֶבֶל-פִּיךְ:

דּוֹאֵג אֲנִי לָכֶן לְמַעְלָה מִן הַיְכֹלֶת.

אַתֶּן – בְּרֹאשׁ דַּאֲגוֹתַי.

לוּ יְדַעְתֶּן, בְּאֵיזֶה קֹשִׁי

תְּחִלָּה סִקַּלְתִּי חֶלְקוֹתַי,

אַחַר זִבַּלְתִּי אֶת שְׂדוֹתַי!..

אִם אַשְׁמִיעֵךְ כָּל-זֹאת – תֵּבוֹשִׁי.

אוּלָם חֲבָל עַל זְמָן יָקָר:

מוּטָב שֶׁתְּבַקְּשִׁי מֵעָל בִּרְכַּת מָטָר!

כִּי לוּ אֶת עֲצָתֵךְ קִבַּלְתִּי, הַפִּקַּחַת,

נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי פְּרָחִים וּבְלִי תְּבוּאָה גַם-יַחַד".

כָּךְ, לִפְעָמִים, אָדָם

מֵהֲמוֹנֵי-הָעָם

קוֹבֵל עַל מַצָּבוֹ כְּלַפֵּי “אַנְשֵׁי הַסֹּלֶת”.

אֶפְשָר לָתֵת גַּם לוֹ תְּשׁוּבָה כְּלַשִׁבֹּלֶת.