לְמַטְאֲטֵא-זְרָדִים הֻנְחַל פִּתְאֹם כָּבוֹד:
לֹא בְּכִבּוּד-רִצְפָּה מוֹסִיף הוּא לַעֲבוֹד:
לַאֲדוֹנֵי-בֵּיתוֹ הוּא מְנַקֶּה תִּלְבֹּשֶׁת
(וַדַּאי, הַמְשָׁרְתִים לָגְמוּ אָז יַי"שׁ בְּלִי בֹּשֶׁת).
אָכֵן מַפְלִיא הוּא לְנַקּוֹת:
עַל מְעִילֵי-קְטִיפָה יַמְטִיר בְּלִי סוֹף מַכּוֹת –
כָּמוֹהוּ כְּמוֹרַג חוֹבֵט-דָּגָן בַּדַּיִשׁ.
לוֹ בֶּאֱמֶת הַרְבֵּה שְׁקִידָה יֵש,
וְהַצָּרָה הִיא רַק בְּכָךְ,
שֶׁבְּעַצְמוֹ הוּא מְלֻכְלָךְ.
וּבְכֵן, מַה בֶּצַע כִּי יִטְרַח?
כְּכָל שֶׁיְּנַקֶּה תוֹךְ מְסִירוּת-הַנֶּפֶשׁ,
כֵּן עוֹד יִרְבּוּ כִּתְמֵי-הָרֶפֶשׁ.
וְזוֹהִי הַצָּרָה, אִם בּוּר פִּתְאֹם מַתְחִיל
לִשְׁקוֹד עַל תִּקּוּנָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת מַשְׂכִּיל.