לוגו
מְחוֹל הַדָּגִים
מיקום ביצירה:
0%
איוואן קרילוב
שם היצירה...
mנחלת הכלל [?]
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: עם עובד; תשס״ד 2004
תוויות:

1

אֲרִי, שֶׁמַּמְלַכְתּוֹ, מִלְּבַד הַיְעָרוֹת,

הָיְתָה בְּרוּכָה גַם בִּנְהָרוֹת,

כִּנֵּס מוֹשַׁב שָׂרֵי-הַמֶּלֶךְ:

אֶת מִי לָשִׂים נְצִיב עַל דְּגֵי אוֹתוֹ הַפֶּלֶךְ?

כַּדָּת וָדִין, עָרְכוּ מִשְׁאָל,

וְהַנִּבְחָר הָיָה – שׁוּעָל.

הֵחֵל הוּא בִּמְלַאכְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה וָאֹמֶן.

מִיּוֹם לְיוֹם נוֹסַף לוֹ שֹׁמֶן.

הָיָה לוֹ רֵעַ טוֹב – כַּפְרִי עָרוּם אֶחָד.

אָכֵן הִשְׂכִּיל הַזּוּג אֶל הַמְּלָאכָה לָגֶשֶׁת:

בִּידֵי הַשַּׁר – מֹאזְנֵי-מִשְׁפָּט,

בִּידֵי עוֹזְרוֹ – חַכָּה וָרֶשֶׁת;

וְהַשָּׁלָל, לְפִי חוֹזֶה –

חֶצְיוֹ לָזֶה, חֶצְיוֹ לָזֶה.

אַךְ הָאֲרִי – נֵעוֹר בּוֹ חֶשֶׁד

כִּי נְצִיבָיו מַרְבִּים לַחְטוֹא,

וַיֹּאמֶר בְּעַצְמוֹ לִפְקוֹד אֶת מַמְלַכְתּוֹ.

הוֹלֵךְ הוּא בְּדַרְכּוֹ, קָרֵב לִשְׂפַת-הַמַּיִם –

וְשָׁמָּה הַכַּפְרִי, שֶׁצָּד שָׁלָל הָגוּן,

נִגַּשׁ אוֹתָהּ שָׁעָה לִמְלֶאכֶת הַטִּגּוּן.

בְּמַחֲבַת רַחֲבַת-יָדַיִם

יָצְאוּ דָגִים בִּמְחוֹל-מַחְנַיִם:

כָּל דָּג פִּרְכֵּס, פִּרְפֵּר, קִפֵּץ

בְּהַרְגִּשׁוֹ קִרְבַת הַקֵּץ.

– “מַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן וַּמה לְּךָ בֵּינֵינוּ?” –

שָאַל אֶת הַכַּפְרִי

בְּכַעַס הָאֲרִי.

“מַלְכֵּנוּ הָאַדִּיר!” – עוֹנֶה לוֹ שׁוּעָלֵנוּ:

"זֶהוּ עוֹזְרִי וּמַזְכִּירִי,

חֲבִיב הָעָם כֻּלּוֹ, בַּר-לֵב וּנְקִי-כַּפַּיִם;

וְאֵלֶּה – נְצִיגִים מִכָּל תּוֹשְׁבֵי הַמַּיִם.

הֵם בָּאוּ בִּמְיֻחָד לִמְסוֹר לְךָ בְּרָכָה,

שַׁלִּיט אָהוּב, לְבוֹאֲךָ".

– “וּמַה מַּצַּב הָעָם בַּאֲזוֹרְךָ, הַגֶּד-נָא?”

– "הוּא מְאֻשָּׁר כָּל-כָּךְ, הוֹ אַב-הָרַחֲמִים,

שֶׁלֹּא יֹאבֶה מִכָּאן לָלֶכֶת אַף גַּן-עֶדְנָה.

חֶפְצוֹ הַיְחִידִי – שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמִים!"

– "וְאֵלֶּה הַדָּגִים – מַדּוּעַ זֶה, עֲנֵה-נָא,

כָּל-כָּךְ יְנַפְנְפוּ בָּרֹאש וּבַזָּנָב?"

– "הוֹ מֶלֶךְ רַחֲמָן, רוֹקְדִים הֵם כָּאן יַחְדָּו

מֵרֹב-שִׂמְחָה כִּי בָּאתָ הֵנָּה".

יוֹתֵר לֹא הִתְאַפֵּק הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר;

וּכְדֵי שֶׁהָרִקּוּד לֹא יִשָּׁאֵר בְּלִי נֹגֶן,

הִכְרִיחַ אֶת הַשַּׂר, יַחְדָּו עִם הַמַּזְכִּיר,

בְּצִפָּרְנָיו לָשִׁיר כְּהֹגֶן.


  1. מחוֹל–הדגים. – בגירסה הראשונה של המשל הזה, שנפסלה ע"י הצנזוּרה, היה הסיוּם שוֹנה בהחלט: האריה קיבל את הסברי השוּעל, הוֹדה לו ונפרד ממנוּ בחביבוּת. לפי עדוּת בני התקוּפה, הוּנח ביסוֹד המשל מעשה שהיה בשעת סיוּרוֹ של הקיסר אלכסנדר הראשון ברחבי רוסיה. לפני צאתו מאחת הערים שביקר בדרכוֹ, ראה המלך בעד החלון של בית בית מוֹשל–הפלך קבוּצת–אנשים. כאשר שאל לפשר הדבר, השיב לו המוֹשל כי זוהי משלחת מאת התושבים, שבאה להביע להוד מלכותו רגשי תודה על פריחת הפלך. המלך, שמיהר לדרכו, לא קיבל את המשלחת, אשר לאמיתו של דבר עמדה להגיש תלוּנה על המושל.  ↩