אֵי-פַּעַם לַנְתִּי עִם מַכִּיר

בְּאַכְסַנְיָה מִחוּץ לָעִיר.

בַּבֹּקֶר, בְּקוּמִי, שָׁמַעְתִּי: הוּא גוֹנֵחַ.

מוּזָר! הֲרֵי אֶתְמוֹל עַלִּיז הָיָה, שָׂמֵחַ…

“הַאִם חָלִיתָ,יַקִּירִי?” –

שׁוֹאֵל אֲנִי אֶת מַכִּירִי.

– “לֹא, אֵין דָּבָר, אֲנִי בָּרִיא”.

מַבִּיט אֲנִי עָלָיו, רוֹאֶה: הוּא מַתְגַּלֵּחַ –

וְשׁוּב, מִסְכֵּן, כָּל-כָּךְ גּוֹנֵחַ

כְּאִלּוּ אֶת עוֹרוֹ

פּוֹשְׁטִים מֵעַל בְּשָׂרוֹ.

נִגַּשְׁתִּי בִּתְמִיהָה לִרְאוֹת סִבַּת הַצַּעַר.

“מַה פֶּלֶא, יְדִידִי?” – אָמַרְתִּי לְתֻמִּי –

“אָשֵׁם אַתָּה בִּלְבַד: הֲרֵי קֵהֶה הַתַּעַר!”

– “אֶת זֹאת” – עָנָה הָאִישׁ – "אֵדַע גַּם בְּעַצְמִי!

עַד כְּדֵי כָּךְ אֵינֶנִּי בַּעַר.

אַךְ הַצָּרָה הִיא כִּי אֶפְחַד

לְהֵחָתֵךְ בְּתַעַר חַד".

– “שְׁמָעֵנִי, יְדִידִי” – עָנִיתִי לוֹ מִיָּד –

"דַּוְקָא סַכִּין קֵהֶה עָלוּל לִגְרוֹם לְחֶתֶךְ,

וְאִלּוּ לַהַב חַד – בּוֹ תִּתְגַּלַּחַ לָבֶטַח,

אִם רַק תִּלְמַד דָּבָר אֶחָד:

אֵיךְ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּתַעַר חַד".

מוּכָן אֲנִי עַכְשָׁו דְּבָרַי לְפַעְנֵחַ:

רַבִּים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים,

הַמַּקִּיפִים עַצְמָם טִפְּשִׁים –

כִּי יִפְחֲדוּ מִפְּנֵי פִּקֵּחַ.