אֲמַרְתֶּם: “כָּאֵלֶּה הֵם, כָּאֵלֶּה הַחַיִּים” –

וְאֶת הַדִּין הִצְדַּקְתֶּם.

דִּבַּרְתֶּם: “כָּכָה זֶה, מֵאָז וּמִתָּמִיד זֶה כָּכָה” –

וְאֶת הָאֵשׁ הַמִּתְפָּרְצָה הֶחֱנַקְתֶּם – – –

נִצְּבוּ עָלַי יָמַי, יַכְרִיזוּ בְמִקְהֶלֶת:

"מִלְחָמָה בָךְ, הַשְׁלָמָה,

מִלְחָמָה" –

וְלֹא אִיכְפַּת אִם תִּלְעֲגוּ לִי: יֶלֶד!

כִּי טוֹב לִי, טוֹב לָשֶׁבֶת עִם פִּרְחֵי-הָרְחוֹב

וּלְבַקֵּשׁ בַּחוֹל אוֹצָר, אֲשֶׁר גָּנַז, כְּאִילוּ, עוֹבֵר-אֹרַח – – –

הָיְתָה לִי חָכְמַתְכֶם כְּמוֹ פַרְוָה בְּצָהֳרֵי יוֹם-קַיִץ –

אַח, הָיְתָה כְּבָר חָכְמַתְכֶם עָלַי לַטֹרַח – – –