אני מתהפך מצד לצד על ערשי, ערש דוי: מה קשה עלי הנשימה!…
אני מביט אל החלון הפתוח.
קרני הירח העגום חודרות אל חדרי ומזהירות בכתמי-כסף על השמיכה.
קפואים עומדים האילנות השתולים על יד החלון וענפיהם מורדים בלי נוע כמאובנים.
אין ניד, אין תנודה…
אני מתאמץ לנשום מעט אויר להקל את נשימתי, את לחץ לבי – ואין…
ואתחנן אל אלוהים לאמור:
אנא אלי, אל הרוחות, ראה נא בעניי! שלח נא את רוחך הטובה לשובב נפשי הנלאה…
נרדמתי… אחוז שנה אני נושם בכבדות.
עברו רגעים מעטים – ופתאום אני מרגיש:
גלי רוח קלים, קרירים, מרעננים עוברים עלי, אפפוני, מלטפים אותי בנחת ובעידון כלטיפת יד אם ענוגה, כנשיקת עלמה אהובה…
גלי הרוח משתפכים עלי, משובבים את נפשי המעונה. מקילים את כאבי, נזרמים אל קרבי ומאמצים את גופי.
– מאין באת, רוחי חביבה? – כאילו שומע אני את קולי בין תסבוכת של חזיונות.
אני שומע לחש דממה, כמו הד רינה מעוממה באה-דאה ממרחקים.
מתעופת הרי קדם שולחתי, על רוכסי הקרח הנורא עפתי, על הרים וגבעות, עמקים וגיאיות עברתי, אל יערות-עד חדרתי, את ענפי האַלונים הנעתי והרעשתי ואת הצפרים החרדתי – ותעפנה מבין העפאים נתנו קולן. על הים השתטחתי – וירעש הים ויהמו גליו ויחמרו משבריו… התרוממתי ועליתי ואת העננים פזרתי, ולאור הירח החוור והעגום עדיך הגעתי…
דממה…
גלי הרוח הצחה עוברים עלי ומענגים את נפשי.
אני ישן שנה עמוקה ושואף בקרבי את האויר המזוקק והמזוכך.
…והאחות הרחמניה יושבת בכורסה אשר בקצה החדר ונרדמת.
התעוררה מתרדמתה, קמה, לחצה את כפתור החשמל. הזרם עבר אל המאַוורר – ותנועינה כנפיו ויזרמו גלי רוח קשים, כבדים כגלי-ים המלח בהתגעשם – וגם עד ערשי הגיעו.
זמזום המאַוורר מתפשט בחלל החדר כזמזום היתושים, ילידי הביצות.
– מי את רוח תזזית? – שומע אני לחש זועף יוצא מגלי הרוח, השוטפים דרך החלון. – אים אוצרות רוח שמשם הגחת?
– מקשקוש כנפיים נוצרתי…
– מי נותן לך עוז ועוצמה לנשוב?
– האופן הקשור על הכנפיים, כי רוח החיה באופן…
– רוח רמיה, רוח מעושה אַת… חדלי לך להתפשט. – הומה קול רוגז.
– לא אוכל… לא אוכל… הזרם מחייני… הזרם לא ייספה…
– רוח רמייה, רוח מזויפת, לא אהיה אתך…
הגלים הכבדים הקשים היוצאים מן המאַוורר, מגיעים עד משכבי, מכים בשמיכה, גועשים ומתגברים על גלי הרוח, הנושבת מההרים…
הקיצותי…
הה! רוחי הנעימה, רוח היער והים – איך?
רוח השקר גברה על רוח האמת!
עד מתי?…