שארטר
בַּסַּעַר הַתּוֹקֵף הַקַּתֶּדְרָלָה,
כְּמוֹ שׁוֹלֵל, אֲשֶׁר חוֹשֵׁב, חוֹשֵׁב,
נִכְמַהּ פִּתְאֹם לְהִצָּמֵד לְמַעְלָה,
אֵלֶיךָ, אֶל שְׂחוֹקְךָ הַמְּלַבֵּב:
דְּמוּת מַרְגִּישָׁה, מַלְאָךְ הַמְחַיֵּךְ,
אֲשֶׁר בְּפִיו מֵאוֹת פִּיּוֹת הוּלָנוּ:
הֲלֹא תִרְאֶה כִּי הַשָּׁעוֹת שֶׁלָּנוּ
נוֹשְׁרוֹת מִשְּׁעוֹן הַשֶּׁמֶשׁ הַמָּלֵא
בּוֹ חֲקוּקִים מִסְפְּרִי יוֹם תָּמִים,
וּבַמַּמָּשׁ בָּעֹמֶק יֵאָזֵנוּ,
כְּאִלּוּ כָּל הַשָּׁעוֹת גְּמוּלוֹת, יָפוֹת?
וְכִי מַה תֵּדַע אִישׁ-אֶבֶן עַל חַיֵּינוּ?
וְשֶׁמָּא עוֹד יוֹתֵר תָּאִיר פָּנִים
עֵת לוּחֲךָ תּוֹסִיף בְלֵיל אֱחֹז?
פריס, מאי – יוני 1906