שארטר

בַּסַּעַר הַתּוֹקֵף הַקַּתֶּדְרָלָה,

כְּמוֹ שׁוֹלֵל, אֲשֶׁר חוֹשֵׁב, חוֹשֵׁב,

נִכְמַהּ פִּתְאֹם לְהִצָּמֵד לְמַעְלָה,

אֵלֶיךָ, אֶל שְׂחוֹקְךָ הַמְּלַבֵּב:

דְּמוּת מַרְגִּישָׁה, מַלְאָךְ הַמְחַיֵּךְ,

אֲשֶׁר בְּפִיו מֵאוֹת פִּיּוֹת הוּלָנוּ:

הֲלֹא תִרְאֶה כִּי הַשָּׁעוֹת שֶׁלָּנוּ

נוֹשְׁרוֹת מִשְּׁעוֹן הַשֶּׁמֶשׁ הַמָּלֵא

בּוֹ חֲקוּקִים מִסְפְּרִי יוֹם תָּמִים,

וּבַמַּמָּשׁ בָּעֹמֶק יֵאָזֵנוּ,

כְּאִלּוּ כָּל הַשָּׁעוֹת גְּמוּלוֹת, יָפוֹת?

וְכִי מַה תֵּדַע אִישׁ-אֶבֶן עַל חַיֵּינוּ?

וְשֶׁמָּא עוֹד יוֹתֵר תָּאִיר פָּנִים

עֵת לוּחֲךָ תּוֹסִיף בְלֵיל אֱחֹז?

פריס, מאי – יוני 1906