מִשַּׁעַר לְשַׁעַר נָד אֲנִי,

מְלֹהָט וּמְסֹעָר.

פִּתְאֹם אָשִׂים כַּף יְמִינִי

לְאָזְנִי כְּמוֹ שׁוֹפָר.

אֲזַי קוֹלִי כְּתִמְהוֹנִי

נִשְׁמַע לִי, כֶּשֶׁל זָר.

אָז לֹא אֵדַע מִי זֶה יִצְעַק,

אֲנִי אוֹ אֵי-אַחֵר.

אֲנִי צוֹעֵק עַל מַה-בְּכָךְ,

פַּיְּטָן יִתְבַּע יוֹתֵר.

לְבַסּוֹף, אֶסְגֹּר בִּשְׁתֵּי עֵינַי

גַּם אֶת פָּנַי לְאַט.

שְׁעוּנִים הֵם בְּכָל כָּבְדָּם עַל יָדַי

וְנִרְאִים נָחִים כִּמְעַט.

לְבַל יַחְשֹׁבוּ, כִּי אוּלַי

אֵין לְרֹאשִׁי מִקְלָט.

פריס 7 – 12 ביוני 1906