רֹגֶז רָאִיתָ מַבְלִיחַ. שְׁנֵי נְעָרִים

רָאִיתָ בְּהִצְטַנְּפָם לִדְבַר-מָה

אֲשֶׁר שָׂנֵא וְהִתְגַּלְגֵּל עַל הָאָרֶץ

כְּמוֹ חַיָּה שֶׁתְּקָפָהּ נְחִיל דְּבוֹרִים;

מַעֲמִידֵי-פָּנִים, גֻּזְמָאֵי-הֶבֶל,

סוּסִים שׁוֹעֲטִים אֲשֶׁר הִתְמוֹטָטוּ,

שְׁמוּטֵי מֶבָּט, לִסְתוֹתֵיהֶם חֲשׂוּפוֹת,

כִּבְהִתְקַלֵּף מִפִּיהֶם הַקַּרְקֶפֶת.

אוּלָם עַתָּה תֵדַע לִשְׁכֹּחַ זֹאת.

כִּי לִפָנֶיךָ הַבָּזִיךְ שֶׁל פִּרְחֵי וֶרֶד,

בּוֹ לֹא תִשְׁלֹט שִׁכְחָה הוּא מָלֵא

אוֹתָה תִּכְלָה שֶׁל הֲוָיָה וְכֹסֶף,

הוֹשֵׁט, תֵּת-לֹא-יָכוֹל, הֵעָצֵר,

שֶׁהִיא אוּלַי שֶׁלָּנוּ: תִּכְלָתֵנוּ.

חַיִּים שֶׁל חָרֶשׁ, הִפָּקְחוּת אֵין קֵצֶה,

זִקָּה לְחוּץ, בְּלִי טֹל חוּץ מֵאוֹתוֹ חוּץ

שֶׁהַדְּבָרִים סָבִיב גּוֹרְעִים מִמֶּנוּ,

הֱיוֹת כִּמְעַט בְּלִי תְחוּם, כְּמוֹ מֻבְלַעַת

שֶׁכֻּלָּהּ פְּנִים, הַרְבֵּה עֶדְנָה מַפְתַּעַת

וְעַל עַצְמָהּ זוֹהֶרֶת – עַד מִלֵאת:

הֲיֵשׁ דָּבָר מֻכָּר לָנוּ מִזֹּאת?

וְאַף מִזֹּאת: כִּי רֶגֶשׁ מִתְּהַוֶּה

בִּנְגֹעַ בַּעֲלֵי-פֶרַח עֲלַי-פֶרַח?

וְזֹאת: כִּי כְּעַפְעַף אֶחָד נִפְקָח

וּמִתַּחְתָּיו עוֹד אַלְפֵי עַפְעַפַּיִם,

הַסְּגוּרִים, כְּמוֹ לְישֹׁן הֻפְקָדוּ

כְּדַי לְהַחֲלִישׁ חָזוּת שֶׁמִּבִּפְנִים.

וְזֹאת בְּעִקָּר: כִּי הֶעָלִים הַלָּלוּ

סוֹכְכִים בְּעַד הָאוֹר. מִשְּׁמֵי-שָׁמַיִם

מְסַנְּנִים הֵם אַט כָּל טִפַּת חֹשֶׂךְ,

אֲשֶׁר לִבְרַק אִשּׁוֹ עוֹנֶה בְרַחַשׁ

וּמִתְנַשֵּׂא צְרוֹר אַבְקָנֵי הָפֶּרַע.

וְהַתְּנוּעָה שֶׁבִּוְרָדִים הַבֵּט:

נַיָּדוֹת שזויתן קְטַנָּה כָּל כָּךְ,

שֶׁלֵּא הָיוּ נִכְרוֹת הַלִּמְלֹא

קַרְנִי אוֹרֶן פָרְצוּ אֶל הַתֵּבֵל.

שׁוּר צְחֹרָה זוֹ, מְאֻשֶּׁרֶת שֶׁנִּפְקָחָה,

וּבְעָלֶיהָ הַגְּדוֹלִים עוֹמֶדֶת

זְקוּפָה כְוֵנוּס הָעוֹלָה מִצֶּדֶף.

וְהַמַּסְמֶקֶת, שֶׁכְּמוֹ נָבוֹכָה;

וְאֶל הַהִיא, הַקְּרִירָה, סוֹבֶבֶת;

וְאֵיךְ הַקְּרִירָה בַּאֲדִישׁוּת נָסוֹגָה,

וְאֵיךְ הַקָּרָה נִצֶּבֶת, מְעֻטֶּפֶת

בֵּין הַפְּתוּחוֹת, הַמִּתְפַּשְּׁטוֹת מִכֹּל.

וּמַה פּוֹשְׁטוֹת הֵן, אֵיךְ כָּבֵד וְקַל

יָכוֹל לִהְיוֹת זֶה, מְעִיל, מַשָּׂא, כָּנָף

וּמַסֵּכָה, הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא.

וְאֵיךְ זֹאת פּוֹשְׁטוֹת הֵן: כְּמוֹ לִפְנֵי דוֹדָן.

וְכִי מָה אֵינָן? צְהֻבָּה זוֹ, הַמּוּטֶלֶת

פְּתוּחָה וּנְבוּבָה, כְּלוּם לֹא קְלִפָּה

שֶׁל פְּרִי הָיְתָה, שֶׁבְּתוֹכוֹ צְהוֹבָהּ זֶה

הוּצַק בְּתֹרֶג-אֹדֶם שֶׁל עָסִיס?

וְזוֹ, לְהִפָּתַח כְּלוּם לֵא מֵאֲנָה יַעַן

לִכְלִיל וְרוֹדָהּ הָאַלְמוֹנִי נוֹסָף

כַּאן טַעַם-לְוַאי מָרִיר שֶׁל הַסָּגֹל?

וְזוֹ, הַבַּטִּיסְטִית, כְּלוּם אֵינָהּ שִׂמְלָה,

וּבָהּ הַכְּתֹנֶת עוֹד, חַמָּה מִגֵּו,

כְּפִי שֶׁפְּשָׁטַתָּהּ חִישׁ הַנַּעֲרָה

בְּטֶרֶם שַׁחַר עַל הַשְּׁבִיל בַּיַּעַר?

וְזוֹ כָּאן, חַרְסִינָה כְעֵין הַלֶּשֶׁם,

סֵפֶל סִינִי שָׁבִיר, שֶׁהוּא שָׁטוּחַ

וּמְמֻלָּא פַּרְפָּרֵי-חֵן בְּהִירִים, –

וְזוֹ שָׁם, הַמְּכִילָה רַק אֶת עַצְמָהּ?

וְכִי לֹא כָּל אִישׁ כָּךְ, רַק עַצְמוֹ יָכִיל,

אִם לְהָכִיל עַצְמו זֶה מְלֹא תֵבֵל,

כְּמִיהַת אָבִיב וּגְשָׁמִים וָרוּחַ,

וְאָשָׁם וַחֲרָדָה וּגְזַר-דִּין-סֵתֶר,

וַעֲלָטָה וַאֲדָמָה בָּעֶרֶב,

וְעַד לְחַשְׁרַת עָבִים בָּאָה, חוֹלֶפֶת,

וְעַד לַאֲצִילַת גַּרְמֵי שָׁמַיִם

לִטֹּל וְלַהֲפֹךְ לְחֹפֶן פְּנִים?

וְהִנֵּהוּ נָח שָׁלֵו בְּפִרְחֵי וֶרֶד.

קפרי, ינואר 1907