אֵלַי אֵלַי אֵלַי

אוֹבְדֵי מִלַּי

בּוֹגְדֵי לֵילַי

מוֹשְׁכֵי אֶל כְּבָר פַּלְגֵי אוּלַי

עַד חֶרְבוֹנָם.

אַתֶּם נִצָּבִים מֵרָחוֹק

בַּכְּפוֹרִים

בְּמַחְגֹּרֶת־אַלְמוֹן שֶׁל שַׂקִּים

אֲפֹרִים

וְקוֹרְעִים

וְקוֹרְעִים הַקְּרִיעָה בְּבִגְדֵי־הַכְּלוּלוֹת.

מוּל חֻמְרוֹ שֶׁל הַדִּין

הַקָּרֵב

מוּל מִשְׁלַף הַסַּכִּין

הָאוֹרֵב

בְּסִמְטוֹת בָּן לָקוּ מְאוֹרִים

וּשְׁלָדִים וּשְׁלָדִים בַּלֵּילוֹת

עַמּוּדֵי פָּנָסִים שֶׁכָּבוּ.

לֹא שְׁעִיתֶם אֶל אוּרִי וְאוֹרִי

הֲתִשְׁעוּ אֶל אֶפְרִי?

וְרַק רוּחַ־טֵבֵת בִּשְׁרֵקַת הַכַּפְרִי

תְּנַסֶּה עוֹד לִבְקוֹעַ

שָׁמַיִם קָרִים –

אֵלַי! אֵלַי! אֵלַי!