יֵשׁ בָּאֲפָר הַזֶּה דוּמָה שֶׁל בֵּית־עָלְמִין
וְזֶהוּ שֶׁתֹּאבֶה לִקְרוֹא פִּתְאֹם אֶל מִי.
אֶל מִי? כִּי הָאֲפָר שׁוֹתֵק בַּאֲפֵרוֹ.
וְהָרוֹעֶה תּוֹהֶה: לִקְרוֹא אוֹ לֹא לִקְרוֹא?
כָּל הַקּוֹרֵא נִכְזָב. כָּל הָעוֹנֶה כּוֹזֵב.
הַגְּדִי לַחֲלִילוֹ יִלֵּל הַיּוֹם כִּזְאֵב.
חָלִיל סוֹפֵד חָלָל. חָלִיל נִבְגַּד־הַהֵד.
עַד לַיְלָה יִרְדְּפוֹ כִּרְדוֹף אַחַר בּוֹגֵד.
עֲדֵי יִגְנוֹב אָזְנוֹ הַלַּיְלָה הַנִּכְלִי
בְּכֵפֶל בַּת־הַקּוֹל שֶׁל יֶלֶל־וְחָלִיל.
אָז בְּסִתְרֵי אֲפֵר רוֹאֶה־וְלֹא־נִרְאֶה
יִגְוַע בָּאֲפָרִים חֲלוֹם שֶׁלָּרוֹעֶה.
וּכְשֶׁהַקּוֹל יִקְרָא: עֲנִי הַצֹּאן עֲנִי!
שׁוּם אֹזֶן לֹא תִּשְׁעֶה לַקּוֹל הָאַלְמוֹנִי.
אַךְ שַׁחַר כִּי יוֹצִיא אַיֶּלֶת מִסִּתְרָהּ
תִּרְאֶינָה כָּל הַצֹּאן כִּי הָרוֹעֶה נִטְרָף. –
כָּל בְּנוֹת־הַשִּׁיר בַּכְּפָר לֹא חָשׁוּ לְחַלְּצוֹ.
כָּל כְּלֵי־הַשִּׁיר בַּכְּפָר הִשְׁלִימוּ עִם קִצּוֹ.
וְרַק הָאַלְמוֹנִי בְּבֶכִי שֶׁנִּקְטַף
עִם רֶדֶת־עֶרֶב בָּא לִלְקוֹט אֶת עַצְמוֹתָיו.
זֶה הוּא שֶׁבָּאֲפֵר.
זֶה הוּא נִבְגַּד־הַהֵד.
זֶה הוּא בָּאֲפָרִים יִקְשׁוֹר עָלָיו מִסְפֵּד.