אֵינִי מַכֶּה עַל־חֵטְא – כִּי לֹא יָדַעְתִּי: מַנּוּ?
אוּלַי חַגֹּתִי כְּאָבֵל?
אוּלַי אָכַלְתִּי כְּחוֹגֵג?
כִּבְעֹנֶג־הַמִּצְווֹת גַּם אֲשָׁמַי חוֹנַנּוּ
בְּצֶמֶד הַמֵּזִיד־וְהַשּׁוֹגֵג.
צְמִיתוּת בְּהִפּוּכִים! צְמִידוּת כִּי גוֹרָלִי הוּא.
אַל תְּבַקְּשׁוּ קוֹל חֶרֶב בְּצִחְצוּחֵי־מִלִּים.
כָּל שֶׁחוּשַׁי וְהֶגְיוֹנַי אָיְבוּ אוֹ הֶאֱלִיהוּ –
כֻּלָּם הָיוּ שֶׁלִּי
וַעֲדֵי־עַד שֶׁלִּי!
עַל־כֵּן אַחַר בָּרְיִי תָּמִיד –כְּהֵד! –הַשֶּׁמָּא
(דּוּ־רִיב וְדוּ־פִּיּוּס בְּשֶׁמָּא־וּבָרִי!)
עַל־כֵּן בִּמְעוּף צִפּוֹר־נַפְשִׁי־הַנֶּאֱשֶׁמֶת
יַפְלִיאוּ וִדּוּיָם הוֹוִי וַעֲבָרִי.
פִּרְקֵי חֲלִיפוֹתַי! הֵם לֹא בְּסוֹד הָרֶצַח
וְלֹא נוֹצֵחַ וְנִצּוֹחַ יְצָרָיו שֶׁלַּהוֹזֶה.
כִּמְעַשְּׁנֵי־שַׁרְשֶׁרֶת אַצִּית לֵילַי בְּרֶצֶף
עֵת עֶצֶב הוּא נִגּוּן וְהַנִּגּוּן הוּא עֶצֶב –
וְזֶה בָּזֶה
לָנֶצַח זֶה בָּזֶה!
עַד סוֹף נִצְחוֹ שֶׁל רֶגַע שֶׁהָשְׁבַּת מִלֶּכֶת
כְּחֵץ –מְעַט־לִפְנֵי־הַמַּטָּרָה
ובְיֶתֶר חֵ"ן תּוֹפִיעַ הָאַחְדוּת אֵלֶיךָ
כְּחֶרֶב שֶׁחָזְרָה לְתַעֲרָהּ.