הַזְּמָן גָּדוֹל מֵהֶם

כְּעֵץ שֶׁצַּמַּרְתּוֹ גְבוֹהָה מִן הֶעָפָר

וְכָל כּוֹכָב נָפִיל

נוֹחֵת מֵהֶם וָהָלְאָה.

הַזְּמָן רָחוֹק מֵהֶם

כְּעֵץ שֶׁשָּׁרָשָׁיו שׁוֹתְקִים מִלְּהֵחָשֵׂף

וְהֵם אוֹמְרִים: הַמָּוֶת

הוּא שַׁלֶּכֶת.

אֵין דָּגָה לְנַחֲלֵיהֶם

לְמֵימֵיהֶם אֵין בָּבוּאָה

וְהַנִּשְׁקָפִים מֵאֲרֻבּוֹת הַמָּרוֹם

לֹא יַכִּירוּ בָּם אֶת צַלְמָם־וּדְמוּתָם.

עַל כֵּן

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה בַּחֲלוֹמִי

יָם מִתְפַּרְקֵד וְאֵינוֹ מַגִּיעַ עַד אֹפֶק

עָרִים מְטַפְּסוֹת בְּסֻלָּם מִתְרוֹעֵעַ

וְשָׁמַיִם הוֹלְכִים עַל גָּחוֹן –

וּמִצְטַעֵק:

“אָבִי! אָבִי!” –

אֵין אִישׁ יוֹרֵד לְסוֹף הַצְּעָקָה.

וְאָז הֵם נוֹעֲרִים אוֹתִי מִשְּׁנָתִי

וַאֲנִי אוֹמֵר:

הַזְּמָן גָּדוֹל מֵאִתָּנוּ

הַזְּמָן רָחוֹק מֵאִתָּנוּ

רְאוּ יוֹנֵינוּ שֶׁמִּדַּפְּקוֹת עַל אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם –

וְאֵין פּוֹתֵחַ.

כָּל יוֹנֵינוּ כָּל יוֹנֵינוּ –

וְאֵין פּוֹתֵחַ.