מִבַּעַד לַחֲלוֹם

כְּמִבַּעַד לְחַלּוֹן שָׁקוּף־אָטוּם

אֲנִי צוֹפֶה לְתוֹךְ כִּלְיוֹן הַלַּיְלָה

וְרוֹאֶה הַרְחֵק

מִסַּף הַבַּיִת שֶׁעָצַם אֶת כָּל תְּרִיסָיו

עַד יַעֲרוֹת־הָעַד הַמַּחְבִּיאִים אֶת כְּלֵי־הַשִּׁיר

עַד בּוֹא מוֹעֵד.

הוֹ עַד!

הוֹ עֲדֵי־עַד! –

וּכְבָר מִפְצָל רִאשׁוֹן שֶׁל קֶרֶן אַיָּלִים.

וּכְבָר שׁוֹאֵג הַבֹּקֶר מִסֻּבְּכוֹ

וְאֵד עוֹלֶה מִכָּל כַּנְפוֹת הַיַּעַר

וְלָט

וְלָט

וְלָט

אֶת אַיַּלְתּוֹ הַמִּתְחַמֶּקֶת

שֶׁל הַשַּׁחַר.

אֲזַי הוֹפִיעוּ כְּלֵי־הַשִּׁיר –

וְאֶצְבָּעַי עַל מֵיתְרֵיהֶם!

מְצָאוּנוּ מַשְׁכִּימֵי הָעִיר

הַסּוֹבְבִים בְּרִיק רְחוֹבוֹתֶיהָ

רָאוּ הַכְּלִי – וְלֹא שָׁמְעוּ שִׁירוֹ

שָׁמְעוֹ – וְלֹא הֵבִינוּ פֵּשֶׁר־הַמִּלּוֹת

וְשָׁאֲלוּ בְּפַחַד זֶה לָזֶה:

– מִי שָׁר לְעֵת כָּזֹאת בִּשְׂפַת לוֹעֵז

וְהָאֲרִי בַּחוּץ?!

מַה פֵּשֶׁר חוּ־אָ־לוּ?

מַה פֵּשֶׁר אַבְּרִי?

עַד יְשׁוֹקֵק הָרְחוֹב אֶל גֹּדֶשׁ צָהֳרָיו

כְּמֵי־נָהָר אֶל שִׁבָּלְתָּם –

וְלֹא יִהְיֶה שׁוֹאֵל עוֹד.

גַּם לֹא אַתְּ.