…אַךְ נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתוֹ וְגָזַר עַל עַצְמוֹ לָסֶגֶת

וּפָתַח אֶת הַכַּף שֶׁלָּכְדָה בְּלֹא־עֵת.

הוּא רָאָה שֹׁבֶל נָס שֶׁל רַחְקוּת לֹא־מוּשֶׂגֶת

עֹרֶף עָז שֶׁל הַזְּמָן הַחוֹמֵק וְשׁוֹעֵט.

וְעַתָּה אִם יִשְׁכַּח – הֵן יִזְכּוֹר שִׁבְעָתַיִם

וְעַתָּה אִם יִכְסוֹף – הֵן יַבִּיט וְיִרְאֶה

בָּבוּאוֹת

בָּבוּאוֹת

בָּבוּאוֹת שֶׁבַּמַּיִם

וּבָרוֹם עֵדֶר־פָּז שֶׁיָּצָא לְמִרְעֶה.

אִם מָשַׁךְ בְּקַשְׁתּוֹ – הֵן אָסַף אֶת הַיָּד –

וְחַס אִם יִהְיֶה מְשׁוֹרֵר לְצַיָּד!

רַק שְׂפָתָיו אֶל לִבּוֹ גִמְגּוּמָיו מִלְּלוּ

מִלְמוּלֵי אַיָּלָה־אַיָּלִי־אַיָּלוּ

וּבַלֵּב כְּבָר הֹרָה הֶחָרוּז:

        חוּ־אָ־לוּ!